בייבי סטפס

ואתמול שילמתי.

מקווה שהחוב שלי נפרע.

אני נשבעת בחיי, שלא אתקרב לרעל הזה יותר.

בחיים! אבל בחיים לא!

מה חשבתי לעצמי?? מה נזכרתי לקחת m.d באמצע החיים??

אני כל כך כועסת על עצמי!

אני מתביישת להסתכל לעצמי בעיניים שלא נדבר על השאר.

פעם ראשונה (טוב שניה, הראשונה הייתה לפני 8 שנים וזה היה מדהים),

כנראה לקחתי כמות גדולה מדי. לא כנראה, בטוח.

איבדתי שליטה, לראשונה בחיי איבדתי שליטה על הראש שלי וזה קרה מול כל העולם ואישתו.

אני שונאת את עצמי שאחרים ראו אותי ככה. שהגעתי למצב כזה של איבוד שליטה, פאניקה, היסטריה, הזיות, קולות, הקאות, פאקינג הזיות!!! לא הצלחתי להכיל את זה שאני הוזה!! ואני מדברת עם עצמי כל הטריפ הרע הזה, ומנסה להוציא את עצמי משם, ולהפסיק לכעוס על עצמי, ולהגיד לעצמי שזה כבר נגמר, עוד קצת וזה יעבור, עוד קצת ועוד קצת.. ואל תיכנסי לשם, היא מחכה לך בבית והבנות גם ואת חייבת להתאפס וללכת. את חייבת להתאפס ולהמשיך להתנגד לזה בכל בכוח, בכל מה שנשאר בך שפוי ובשליטה.

מה לעזאזל חשבתי לעצמי??

זאת הייתה החוויה הכי מזעזעת שעברתי בחיים שלי.

אני כועסת על עצמי! פשוט מטומטמת!

בחיים לא יקרה יותר!

"אמרתי לך, השלב הזה שנשלטת הולכת מאדון עלול להיות לה מאוד מסוכן"

כנראה שחגגתי את החופש, ורציתי להיות חופשיה קצת יותר מדי.

נסחפתי.

אסור לי לאבד שליטה ככה.

קשה לי לסלוח לעצמי על זה אח"כ.

בכלל, הגיע הזמן להתחיל ללמד את עצמי לחיות כסאחית.

רק נזק השטויות האלה, שלא נדבר על הכיס.

להתחיל להתמודד עם החיים זה לא פשוט, ומפחיד.

אבל הגיע הזמן גם לזה.

הגיע הזמן להתחיל לקחת אחריות.

חברה שלי אמרה לי היום בזמן החרדות (כי החרא הזה לא משתחרר!!)

לא להתנגד לזה אלא לתת לזה להשתלט עליי, לזרום עם זה.

זה מה שעשיתי,

שמתי מוזיקה שאני אוהבת בפול ווליום בסלון והתחלתי לרקוד.

ואז זה התחיל להרגיש נעים..

ועכשיו זה ממשיך להשתחרר.

יצאתי בזול.

מישהו למעלה כנראה ממש שומר עליי.

על טעויות משלמים.