שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בייבי סטפס

לפני 7 שנים. 24 באפריל 2017 בשעה 7:58

יש סוג של חוסר אונים, שלא קשור אליך ישירות, זה מגיע בעיקפין.

וזה קורה כשאנחנו רואים אנשים שאהובים עלינו כואבים, נמצאים במקום שעושה להם בעיקר כואב, עצוב, מתסכל, מבלבל, מטשטש את זהותם האמיתית וגורם לנשמה שלהם להתערער.

מקום מאוד לא בריא בראיה שלי.

זה כואב, לראות את זה מהצד ללא שום יכולת לעזור, ללא שום יכולת לרפא, לעטוף, לאסוף את השברים ולהדביק אותם מחדש,

כי שם, מה שנשבר, נשאר שבור.

עוד מעט לא ישארו שברים לאסוף.

כואב לי איתה, בשבילה.

 

ככל שעובר הזמן, אני מבינה שההחלטה שלי ללכת משם היה הדבר הכי חכם שעשיתי בכל התהליך הזה.

ככל שעבר הזמן, לא נשארה בי טיפת הערכה אליו.

אני בעיקר מרגישה מטומטמת שאי פעם הייתה אחת כזאת. 

בעיקר כי אני רואה כמה הוא יודע להכאיב, ומאיזה מקום נמוך וחסר מודעות זה מגיע אצלו.

כמה אטימות.

כמה טיפשות ויהירות בו זמנית, לשחק ככה עם נפש של אדם.

אינטיליגנציה אעלק.

 

בהתחלה כעסתי עליה, מודה, לא יכלתי להכיל את הצורך שלה בכאב נפשי כל כך גדול, את "העיוורון" הזה כלפיו ומולו, לא הצלחתי להבין למה היא עושה את זה לעצמה.

עם הזמן הצלחתי להכיל, לקבל, להיות לצידה, ולהקשיב לכאב שלה, להבין שזה מה שהיא צריכה ושזה השיעור שלה.

זה עדיין קשה לי, לראות אותה כואבת ככה.

 

מה שהכי מעצבן אותי בכל מה שקורה פה עכשיו, שהוא עדיין פה.

אין לי כל עיניין שיהיה פה והוא עדיין מצליח להיות נוכח.

אמנם דרכה,

אבל כוסומו שיזדיין לי מהחיים כבר!

פיתחתי אלרגיה כרונית אליו.

אני שומעת עליו ומתחילה לרעוד מעצבים.

אני רואה מה קורה לה ואני מפתחת אליו שנאה.

 

זה אמור להיות ככה בכלל? זה אמור לכאוב ככה בתדירות כזאת? במינון כל כך גדול?

פתאום הבנתי שמה שאני חוויתי איתו, ומה שאני רואה אותה חווה, גרמו לי להתרחק לגמרי משליטה, כי זה פשוט לא אנושי, ואני אמנם מזוכיסטית, אבל אני אבחר לעצמי את המינון, בטוח לא מי שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת. 

כזה חי בסרט

 

הדבר היחיד שאני מקווה שיצא מכל התהליך הזה, היא שתבין ותרגיש בפנים באמת, כמה היא ראויה לאהבה.

היא אומרת שהיא יודעת שמגיע לה אהבה, אבל מי שבאמת יודע ומרגיש מבפנים שמגיע לו, נמצא במקום שהוא מקבל את זה ולא במקום שלוקח ממנו את התקווה שיוכיחו לו שהוא ראוי לזה.

אני רק מקווה שהוא לא יעשה לה עוד יותר נזק.

הנשמה שלה כל כך עדינה, כל כך רגישה, כל כך טובה, שמגיע לה שישמרו עליה ויאהבו יותר.

 

פרופורציה זה שם המשחק,

אני לא רואה פה טיפת פרופורציה.

בעיקר מניפולציות בשקל.

 

מקווה שהיא לא תכעס עליי אחרי שהיא תקרא את זה.

אני באמת באמת אוהבת אותה. ורק רוצה שיהיה לה טוב. 

אני לא רואה שהוא עושה לה טוב, לגמרי להפך.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י