"את כמו שוטרת, מפחדת להתמסר למה שאת מרגישה"
אני לא כמו שוטרת, יש לי מערך הגנה עצום, שלפעמים הוא אפילו לא נותן לי לעבור, בטח לא לאחרים.
"להתמסר"
לא יודעת מה זה, לא מכירה, לא מעוניינת להכיר.
"להרגיש"
נושא כואב
אני עושה את זה יותר מדי,
מרגישה..
לפעמים זה נעים, לפעמים זה שורף.
אין לי כוונה להפסיק
אני אוהבת לאהוב
בתנאים שלי.
יש לו לב טוב, והוא אוהב אותי.
וזה ממש חשוב לי, לב טוב.
יותר מאינטיליגנציה
ואני יודעת שהוא גם ממש משתדל.
אני מחפשת איפה לא כדי להמציא לעצמי סיבות לא לתת לרגש לגדול.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
למרבה הפלא אני אפילו מאמינה לו,
אחרת לא הייתי מתרגשת ככה כשהוא אמר לי את זה.
כל כך התרגשתי שרציתי שהאדמה תבלע אותי,
אני יודעת שהוא התכוון לזה.
ואולי ציפה לקבל את זה בחזרה.
אבל אני לא מסוגלת להוציא את המילים האלה מהפה.
אם אגיד את זה, זה יהיה אמיתי,
ויש אמת שאני מפחדת ממנה.
המחשבה שאפגע שוב, מבעיתה אותי.
מצד שני:
"רק אם את נפגעת זה באמת שווה משהו"
כמה נכון.
אני רוצה ללמוד לאהוב שוב
לא רק בתנאים שלי.