ליקום יש דרך משונה להראות לנו דברים,
להסביר,
לגרום לנו להבין,
לראות באמת.
כנראה בשביל זה הוא יצר את כל פותחי התודעה למינהם,
שנוכל לראות מעבר,
הרבה מעבר.
וראיתי הרבה דברים אתמול,
ראיתי את ההר נושם והעצים עליו נושמים איתו בהרמוניה מושלמת.
ראיתי צבעים שהמוח שלנו לא יתן לנו לראות לעולם.
ראיתי אנשים במקום טוב ובמקום הרבה פחות טוב.
הייתי במקום הפחות טוב בעצמי (כן, שוב).
ראיתי את העננים מתחברים לצורות, מילים, רגשות.
ראיתי יופי כל כך אלוהי שלא הייתי מסוגלת להכיל אותו.
ראיתי את המוות מול העיניים כשהייתי עמוק בתוכי שוכבת בחניה.
ראיתי איך בשבריר שניה, בפעולה הכי פשוטה וקלילה, חבר שלי הציל לי את החיים,
כשהאוטו שבא להכנס לחניה כמעט עלה עליי כי הוא פשוט לא ראה אותי, הנהג לא ראה כלום.
ראיתי איך הוא עזר לי להציל את השפיות שלי במשך כל ההזייה הזאת.
ראיתי איך הוא דאג, טיפל, התעלה על עצמו, עזר, עטף, החזיק, חיבק, אהב.
ראיתי את האהבה שלו אתמול, והרגשתי אותה.
ראיתי את הלב שלי נפתח בענק, ראיתי איך הוא מתרכך, מרפה משמירה.
ראיתי איך רציתי, ואני רוצה, אותו לידי, איתי, ביחד.
ראיתי כמה שמירה יש מעליי,
שהחיים שלי בעליי ערך,
שקיבלתי סטירה וליטוף בו זמנית מהחיים,
"תתעוררי, תתחילי לראות ותגידי תודה".
יכלתי למות יותר מדי פעמים אתמול (רק משוואת ה: מלא דבורים+אלרגיה+בלי מזרק = שוק אנפילקטי, היא אחת מהפעמים).
כל היום הזה יכל היה להגמר אחרת אתמול,
כל החיים שלי היו נגמרים אחרת.
ה' כנראה ממש אוהב אותי, ורוצה אותי פה (בחתיכה אחת).
ראיתי כמה אני חזקה,
מה אני מסוגלת לעשות ואיך אני יודעת להלחם,
ראיתי את המשאבים האמיתיים שלי, שסמויים מהעין, אפילו משלי.
ראיתי את הכוח האמיתי שלי.
ואת הפחדים והשדים שלי, בבירור.
ראיתי שאני צריכה לנקות מהחיים שלי הרבה דברים,
לנקות את עצמי מאנשים מיותרים, שואבים, אלה שרק לוקחים.
לנקות מעצמי את המחשבות האלה, שעושות בדיוק את אותו הדבר.
את השדים, הפחדים, העוינות, הכעס, שנאה, שיפוטיות וכל המכלול הרחב.
את כל מה שמונע ממני ללכת קדימה בראש מורם ולהאמין בעצמי.
ראיתי הרבה אנשים טובים שרצו רק לעזור.
ראיתי המון רע בתוך הראש שלי והמון טוב מהעולם.
ראיתי איך נולדתי מחדש.
ראיתי אותי מבפנים.
"Turn on, tune in, drop out"
T.L
