בייבי סטפס

פתחתי פה כרטיס לפני כמה חודשים במטרה אחת ברורה,

למצוא מקום לפרוק בו בלי שאף אחד ידע מי אני.

הייתי אז בקשר של שליטה, חיפשתי מקום "לברוח" אליו, בלי שישחקו לי עם המוח והלב.

הבלוג נהייה לי סוג של תרפיה, האנונימיות הזאת איפשרה לי לפרוק בלי לסנן יותר מדי.

עברתי על הבלוג שלי אתמול, והבנתי כמה חשפתי פה את הנפש שלי,

כמה דברים אישיים סיפרתי פה.

בהיותי קונטרול פריק (עם בעיות אמון קשות), אין לי רצון שאנשים ידעו את נקודות החולשה האלה,

לכן החלטתי לא להרחיב את כמות האנשים שמכירים אותי גם פה וגם במציאות.

המקום הזה ימשיך להיות המקלט והשקט שלי, 

בלי לסנן. 

דיברתי עם כמה אנשים ממש נחמדים פה, שנעלמתי להם פתאום, בלי קשר לכלום, ללא סיבה.

מצטערת, זה לא היה אישי. זאת הסיבה.

"כל אחד צריך מקום שפוי לצאת מדעתו בשלווה"