שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בייבי סטפס

לפני 6 שנים. 28 בנובמבר 2017 בשעה 5:27

אוטוטו בת 31, ועדיין לא הצלחתי ללמוד לשלוט על האמוציות שלי.

ברגע שמשהו נהייה גדול עליי להכיל, אני פשוט מתחילה לבכות, כי אני לא יודעת איך למתן בעצמי את כמות וגודל האמוציות האלה.

בגדול אין לי בעיה עם זה כשאף אחד לא רואה, יש לי בעיה כשרואים אותי ככה, רגישה מדי. מדי!

חלק מהזמן זה מלווה בחרדה, אני נכנסת לחרדה כשאני מרגישה חוסר אונים, זה רגש כל כך בלתי נסבל עבורי וכל פעם מחדש אני חווה אותו כגיהנום מתמשך.

אני עושה את התרגילים הנכונים, מנסה להלחם נגד זה בכל הכוח אבל ברגע שהדמעות מתחילות לצאת אין דרך לעצור את זה עד שהכל יתרוקן.

אני שונאת את החולשה הזאת.

 

 

 

המתחלפת​(אחרת) - כשנלחמים במשהו הוא תמיד ילחם חזרה, בעיקר שזה נוגע ברגשות שלנו ובד"כ הרגשות ינצחו.
עדיף להיות רגישה מאשר אטומה לרגשות.. ככה החוויות הרבה יותר שוות
משהו במה שרשמת גרם לי להזדהות. ואני לא חושבת שזו חולשה לבכות כשמשהו גדול עלייך או מציף אותך, זו הדרך שלך לשחרר
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י