אז עבר חודש מאז, וההורמונים שוב דופקים לי תמוח, החלטתי לחזור שוב ולראות מה ואיך יהיה הפעם.
אמנם איפשהו יש לי התמכרות לריגושים, אבל עדיין אעדיף אחד קבוע לתקופה. במיוחד אחרי שנה בלי סקס.
הגעתי אליו כבר בראש טוב, חברה שלי דאגה לכל החלק הזה.
אני כבר יודעת את העיקר, כך שאין לי הפתעות בדרך.
עם כל הערק ששתיתי וכל מה שעישנתי אני לא מסוגלת להשתחרר, לא מרגישה איתו בנוח.
עוד שאכטה ומהר מאוד הכל התחיל, כבר הגעתי מוכנה.
אני מעליו, והוא מתחיל להיכנס, הכל לאט, הוא גדול לי מדי, הפעמים הראשונות חייבות להיות בעדינות.
היה עדין ומטורף, נאבדתי שם איפשהו בדרך.
אין לי הסבר לחיבור מטורף כזה בסקס, בחדירה עצמה.
שום דבר מעבר לא מתחבר, לא הוא ולא אני, בטח לא אחד לשני. אבל החיבור שיש ביננו בזמן חדירה הוא לא אמיתי, אני אפילו לא יודעת איך לתאר את זה במילים.
לא המשחק המקדים, לא הירידה, לא האצבעות, הוא לא יודע לענג אותי כמו שאני אוהבת.
אבל ברגע שהזין שלו בתוכי יש לי צמרמורת משתקת ואני מרגישה שכולי שלו, באותו הרגע אני הכי שלו שיש.
רק באותו הרגע.
והפעם אפילו גמרתי.
10 דקות אחרי אני מתלבשת, מזמינה לי מונית וטסה משם.
ונשבעת לעצמי שזאת הייתה הפעם האחרונה.
הבור הזה שאחרי, שנוצר לי בבטן. גדול לי מדי.
אני כבר לא בשלב שבו אני יכולה להכיל את הבור הזה יותר.
זאת הייתה פעם שניה ואחרונה.
יש סיבה שהייתי שנה בצום.
