בייבי סטפס

כשיש לי פרץ כתיבה קשה לי לעצור

זה קורה פעם באף פעם אז אני נותנת לזה דרור.

יש משהו משחרר בלקורא את עצמי. בלהבין מי אני בפנים ומה עובר עליי בתכלס.

עדיין קשה לי להבין את הפחדים, יותר נכון את ההתמודדות מולם. אבל אני מודעת אליהם, לכן אפקט ההפתעה פחות חל עליי.

יש לי פרץ כתיבה כשאני בסאטלה, אבל אני בסאטלה כל ערב, ורק פעם ב... יש לי פרץ כתיבה. כנראה שנגמר לי המקום.

יש סיבה לכל התמכרות.

אני מכורה לשוקולד (לא האכיל, הסטלנים יבינו), לא מתעוררת בלי זה, לא הולכת לישון בלי זה ובטח שלא מתפקדת במהלך היום בלי זה.

שלא נדבר על סיגריות רגילות.

אני מכורה לאכוהול. לא זוכרת מתי בשנים האחרונות היה ערב שלא שתיתי בו. האקס הראשון שלי תמיד טען שאהפוך לאלכוהוליסטית. יש מצב שהוא צדק. 

אני מכורה לפחדים.

לרחמים עצמיים.

ללטמון את הראש בחול.

ללהכחיש.

לאוכל מנחם. 

לעבר שלא יוצא לי מהראש.

אני רוצה לא להיות מכורה יותר.

ואם כבר, אז מכורה רק לחופש.