לפני 5 שנים. 7 בנובמבר 2018 בשעה 19:48
פעם ראשונה שאני מודה בזה.
בא לי להיות הילדה הקטנה שלו,
לשבת על הבירכיים שלו עם קוקיות בשיער.
בא לי אבאל'ה,
שיגונן עלי מהעולם.
מהמציאות של עצמי.
שידאג לי.
שיהיה לו אכפת.
כל כך אכפת שישכח את עצמו. ככה בא לי שיהיה לו אכפת.
שיגמיר אותי לדעת.
שיגרום לי לפרוץ בבכי בזמן שהוא מחבק אותי.
שיגרום לי להיפתח.
לאבד שליטה, גם אם לזמן קצר.
ושלא יגרום לי להתחרט על זה.
בא לי אבאל'ה,
שיהיה לו אכפת באמת.
ושלי יהיה באמת אכפת ממנו.
