לפני 5 שנים. 10 בנובמבר 2018 בשעה 11:25
אני מתגעגעת אליה.
היא כל כך חסרה לי שקשה לי לעצור את הדמעות כל פעם כשאני חושבת עליה.
אני אוכלת את עצמי על זה שאני לא רואה את הילדה שלה גדלה.
על זה שאני לא רואה איך היא מתפתחת כאמא, כאדם, כאישה, כאשת קריירה תוך כדי היותה אמא.
היא החברה הכי טובה שלי מגיל 16.
לא חשבתי שמשהו יפריד בנינו, בטח לא הדיכאון שלי. והבחירות שלי בחיים.
איפשהו בדרך התפצלו דרכנו.
מעט מדי הבנה, יותר מדי שיפוטיות. משני הצדדים.
אני עדיין כועסת אבל תכלס כבר סלחתי.
אני כל כך מתגעגעת אליה שסלחתי כבר מזמן.
לא מסוגלת לשלוח לה הודעה.
לא מפסיקה לחלום עליה.
היא חסרה לי.
החברה הכי טובה שלי.