לפני 5 שנים. 23 בפברואר 2019 בשעה 12:45
נכון שקמתי לפני שעתיים, אבל אני שומרת לעצמי את הזכות לקרוא לזה בוקר.
הראש לא מפסיק לחשוב, גם בלילה, כל החלומות ההזויים האלה, המחשבות המיותרות שמגיעות אליי ב1000 קמ"ש.
ג'וני בוקר טוב לי, משהו צריך לגרום למוח שלי לחשוב פחות. להתנתק, לעוף, קצת לחלום. לא הרבה, אבל לחלום.
איבדתי את עצמי בשנים האחרונות.
אני לא אני.
ואני לא יודעת אם אי פעם אחזור לעצמי או שפשוט אני צריכה להתרגל למי שאני עכשיו.
ולטעויות שעשיתי עד כה שעל חלקם קשה לי לסלוח לעצמי גם היום.
דילמה.
ג'וני לא מספיק, מוזגת וויסקי קולה, למרות שרק בוקר.
הויסקי יורד בגרון, מתחיל לחמם לי את בית החזה והבטן למעלה. נעים לי..
קר בחוץ חמים בפנים, מתאים.
כמו אתמול..
כמו מחר.