לפני 5 שנים. 11 בספטמבר 2019 בשעה 17:25
אין מה לצפות ממני לאופטימיות
אני לא יודעת לכתוב כשטוב לי
או שפשוט לא טוב לי כל כך הרבה בשביל לכתוב על זה.
עוד יום קשוח
אני לא יודעת כמה עוד אצליח לספוג
החלומות שלי מתרחקים
הסיוטים מתקרבים כל כך קרוב שאני מרגישה את הפחד על העור
הכל ממשיך להיות כאוס
היום הסתכלתי למטה
תהיתי אם קומה 7 זה מספיק בשביל לסיים עם הכל או שסתם אצא נכה ואז עוד יותר אתמרמר עם עצמי.
החלטתי שלא אהרוס את היום לכל מי שלמטה, בכל זאת לא מחזה נעים.
גם לא בא לי כזאת תשומת לב כשאני מעוכה על האספלט.
ירדתי מזה.
אני רוצה הזדמנות שניה
עם עצמי
לעצמי
התחלה חדשה
***תודה על הדאגה, אך אין על מה, אלו היו מחשבות ברגעי יאוש. אני לא מתכוונת לעשות שום דבר***
