קמתי בדמעות
עוד לא התעוררתי ואני בוכה
לא מבינה מה קורה לי עם הראש, מרגיש דאון של אחרי קוק.
היה לי ברור שהיא היחידה שתאזן אותי עכשיו. כבר מאתמול התכוננו לזה, היא הייתה במצב כוננות עליי היום.
יש בה תכונות מובנות בתוכה שכאילו תיכנתו אותם אליי בהתאמה אישית.
היא יודעת שאני סומכת עליה
והיא יודעת שעם כל הנביחות שלי אני עדיין מקשיבה לה ומאוד משתדלת ליישם את מה שהיא מציעה לי ואומרת ומסבירה.
יש לה המון סבלנות אליי
זה מאוד מוערך מצידי
כי צריך אליי הרבה סבלנות
והכלה.
אז אחרי שהיא עזרה לי לנתח לוגית, גרמה לי לנשום סדיר, להבין שהעולם לא התמוטט ושאני לא משוגעת, אני מחייכת.
אני מחייכת כי העלתי בפניה רעיון (די גרוע אבל לא נתעמק בזה)
היא קיבלה את הרעיון בשמחה, כדי לעשות לי טוב, לעשות לה טוב, להוציא לי את המחשבות הרעות ולהכניס לי שמחה.
אז שלחתי לה את זה
אמנם ממטרה אחרת ומרעיון אחר
אבל בתכלס
בבפנוכו
זאת האמת עד היום.
