מחשבות.
מה כן מה לא מה כדאי ומה רצוי שלא.
אני חושבת שנפלו לי כמה אסימונים בחודש האחרון.
כן, בזכות שיעורי תורה, כי לפני זה לא הייתי שומעת את אותם הדברים והייתי צוחקת בזלזול.
לא היה מי שיעביר לי את זה בצורה שארצה לשמוע כמה שיותר. בטח לא כמו הרב ההוא. ואז היא המשיכה (וכמה ידע יש לה, אלוהים בטח מחייך כשהיא מספרת לי עליו).
שורה תחתונה, נכנסתי לעולם מרתק. ולא כולם סביבי מצליחים להכיל את זה, החלק השני בכלל לא מופתע.
כולנו עוברים תהליכים
וכולם צועדים בדרכים שונות למקום אחד,
איפה שנמצא האושר.
האדם לעולם יחפש לעצמו אושר, כך נבראנו, וזה בסדר.
החוכמה היא תמיד לרצות להשתפר, להיות טובים יותר, לעצמנו למי שסביבנו ולעולם. ולברך ולהעריך את מה שכן יש, מה שאין יבוא כשיגיע הזמן.
לא לפחד להשתנות.
לא לפחד לאהוב.
לא לפחד להאמין.
לא לפחד מתגובות.
לא לפחד לקבל.
עקב הכניסה שלי לעולם הדת
התחילה היציאה האיטית שלי מעולם הבדסמ.
ומעולם הפחדים הפנימיים שלי.
לא הלכתי אתמול לקורבו, מסיבות כאלה ואחרות, אבל שורה תחתונה לא עשיתי את מה שאני רגילה ואוהבת לעשות, ולמרות שזה ישמע מוזר, אני נהנת מזה בדיעבד. יש בי איפשהו הרגשת גאווה מסויימת.
לאט ובזהירות
לא קופצת ראש הפעם
הכל יהיה שקול
בהתחשבות בעולמי הפנימי והחיצוני.
אבל התהליך התחיל
הגיור בדרך
וכל מי שזה מפריע לו או חושב שהתפלפתי מוזמן לצאת לי מהחיים באותה הדרך שנכנס. בשקט.
טוב לי
זדיינו!
