בכיתה ג הוא נכנס פעם ראשונה לשיעור.
ראיתי אותו לפני זה מתרוצץ בשכונה, כזה מסורבל, היפרקטיבי, מצחיק, ישר רכש לעצמו חברים.
אני הייתי בין הראשונות.
היינו בלתי נפרדים
שנים על גבי שנים, שום דבר לא יכל להפריד בנינו. היינו ועד היום אנחנו העוגן אחד של השניה.
הדבר היחיד בחיים של שנינו, שהיה יציב מההתחלה, ומעולם לא איכזב. אף לא פעם אחת.
היינו מסתובבים ברחוב שעות, מחזיקים ידיים חזק חזק ולא מפסיקים לדבר. שעות על גבי שעות.
הוא גדל אצלי בבית.
אני מכורה לחיבוק שלו, כל פעם אני מנסה כל כולי להיכנס לתוכו כשהוא מחבק אותי.
תחושת ביטחון רצית? אז יש לך. כך שסתמי ותפסיקי להתלונן.
עברנו הכל ביחד, את כל החרא אכלנו ביחד וה' יודע כמה חרא אכלנו מגיל צעיר מדי, תמיד אחד ליד השניה לא משנה כמה רחוקים אנחנו זה מזו. תמיד ביחד.
יום אחד לפני יותר מעשור הוא נתן לי מגנט, עליו רשום "חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים"
הוא אמר שלא ראה משפט מדוייק יותר בחייו.
גם אני לא.
מאז הוא הספיק להתחתן עם מכשפה, להתגרש ממנה תודה לאל, להתחתן בשנית עם אישה מהממת שבאמת עושה אותו למאושר, לעשות 3 ילדים, ותמיד תמיד, הייתי לצידו והוא לצידי.
תמיד אמרנו שנגמור את החיים שלנו ביחד, הרי ברור לשנינו שבסוף, אנחנו נזדקן ביחד ונמות ביחד.
הוא אבא למופת, כזה שאני מייחלת לילדים שלי, כזה שמרוב המכות שספג, לעולם לא יתן להם להיפגע וישמור עליהם מכל משמר. אני מעריצה אותו על זה.
בכללי, אני מעריצה אותו. לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה לא בשביל כל אחד, לא כל אחד מסוגל, בטח לא כמו שהוא עושה את זה.
"אני לא צריך אף אחד חוץ ממך, את הכוח שלי אני שואב מהחברות שלנו, שאינה ולעולם לא הייתה תלויה בשום דבר, חוץ מאהבה נקיה. ג'סי, את חסרה לי"
הכל כל כך נקי וכל כך טהור
מעולם לא היה בנינו כלום, אפילו לא נשיקה תמימה על השפתיים, מרוב שזה נקי.
ההורים שלנו היו בטוחים שנתחתן. האמת שגם אנחנו איפשהו חשדנו, אך הדברים הסתדרו אחרת.
אם יש מישהו בעולם שיגיד לי תעצמי את העיניים ותלכי אחריי, אז הוא היחיד שאלך בלי לחשוש ולפחד.
הוא לא צריך לקלף את השכבות, כל שכבה נבנתה כשהוא היה לצידי, אז הוא יודע היטב מה יש מתחת.
בשנים האחרונות אנחנו מדברים על זה בקול, איך יצא ככה שאנחנו לא ביחד? הרי אין התאמה מדוייקת מזאת.
ושנינו מבינים, שיש דבר אחד בחיים שלנו שאסור לגעת בו, הטוהר הזה שיש בנינו. אהבת אמת. העוגן הזה, ששניינו כה זקוקים לו.
יש שיר ברוסית שמדבר על חברות, שלחתי לו, הוא התרגש עד דמעות.
אלוהים תודה.
בשמי ובשמו
שחיברת את החיים שלנו אחד לשניה.
שחיברת את הנשמות שלנו.
ושיש לנו את האדם הזה בחיים, שרואה, מרגיש, אוהב, מכיל, מקבל על כל צורותיו, מכוון, מקשיב מייעץ ואפילו מעריץ אחד את השניה.
חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים.
