בייבי סטפס

פיזית כואב לי

נפשית גם, אבל פיזית כרגע יותר.

הפניה דחופה למיון - ניתוח כירורגי במיידי, לא עוד שבוע, שבועיים חודש, מיידי. מפה לאיכילוב.

סירבתי

ביקשתי עד מחר בבוקר

להכין תיק

לוודא שלקחו את הבנות

לוודא שאחותי איתי

לוודא שהבנתי מה הולך להשתנות ועד כמה.

אני מתה מפחד.

אני מפחדת לקום עם רגל משותקת (במקרה הטוב)

אני מפחדת מהשיקום

אני מפחדת מהכאבים שאחרי

אני מפחדת לא להיות עם הבנות שלי הרבה זמן

אבל הכי אני מפחדת

להיות פיזית, תלויה באחרים.

חוסר אונים מהסוג הכי נוראי שאני לא יכולה לשאת

אין פחד גדול מזה. 

סיוט שמתגשם.

ככה הוא רוצה... מי אני שאתווכח.