למצוא את המופלא

אין בי חרטה

על זה ששפטתי אנשים בהתאם לרמת המשיכה המינית שלי אליהם.

על זה שלא הרשיתי לעצמי לבכות כשחתכתי בצל, כדי שלא יחשבו שאני פחות גבר.

על זה שלא נתתי אוכל לחיה כשביקשה, כדי "לחנך" אותה לקבל אוכל רק כשלי זה מתאים.

אין בי חרטה

על זה שהייתי מפליק לילדים כי דמיינתי שאין דרך אחרת להביע את הכעס שלי על עצמי.

על זה שעשיתי מה שידעתי שהוא קל ונוח, ולא מתאמץ ב-אומץ, רק כדי להעביר את האחריות לאחרים.

אין בי חרטה 

על שכל מה שלא נתתי לעצמי, מנעתי מהם.

על הריכוז העצמי האינסופי בלופים מעגליים.

אין בי חרטה, ואני לא מבקש סליחה,

כי למדתי כבר על עצמי שמי שהסליחה אצלו היא מדרגה וקליפה, בדרך כלל עושה בה שימוש נגד עצמו - כדי למנוע שינוי.

ולימדה אותי מורתי: במקום לבקש סליחה כדי לצפות למחילה - תשתנה.

אז אני משתנה.