אני משתחלת למיטה בשקט. סיימתי לבדוק עבודות, והוא כבר ישן. הוא שוכב על הבטן, אם היה על הגב בטח הייתי עושה צעד לכיוון הזין שלו. אבל הוא ישן עמוק ואני נותנת למחשבות שלי לשוטט. מדהים איך הגבר הזה, שלא הכרתי עד לפני שנה, נקשר בנפשי. איך אנו חולקים את חיינו בטבעיות ברורה כזו. טבע האדם מפליא אותי. כמה ברור שכשהתרוקן לו המצבר היום התקשרתי לחברים שלי שיבואו לעזור, ושכשישבתי על המחשב קודם קראתי לו לעזור לי עם היגדים גנריים למטלות שהוגשו לי.
והחל משישי האחרון אנחנו גם נשואים כלכלית. פתחנו חשבון בנק משותף וזו הייתה הצהרת הזוגיות הכי רשמית שלנו עד כה.
לפני שנה פחות חודש חגגנו שלושים יום להיכרות שלנו. ערומים בבריכה ברמת הגולן הוא הצהיר על אהבתו אלי. התהפכה לי הבטן מפחד והכרזתי שגם אני מחבבת אותו פלוס פלוס פלוס. והנה, השבוע נצא לחגוג שנה להיכרותנו.
בארון, בתוך שקית, מתנות בדס"מיות שקנה לי לא מזמן, בנוסף למתנות הקונבנציונליות שקיבלתי ממנו ליום ההולדת. עדיין לא נגענו בהן. אם יקרא את הפוסט הזה יגלה שאני מתכננת להביא אותן לנסיעה שלנו בסופש הקרוב. כשיענוד לצווארי את הקולר החדש אני גם אתקלר אליו כאן.
וכל יום אני ממשיכה ללמוד. עליו, עליי, עלינו. נוגעת בפצעים, בוכה כשצריך, מתבוננת, מודה על הכל. לא מפחדת יותר למרות שרועדות לי הביציות לקראת המעבר המתקרב.
אכן, פלא.