אני פשוט רוצה שנאהב.
בלי להילחץ מדיבורים על מגורים משותפים
בלי לחשבן מתי בפעם האחרונה באת אל תוכי
בלי לילות לבנים של עלבונות הדדיים ונוצות מרוטות
בלי צעקה גדולה שלא יוצאת ממני
בלי להבטיח לעצמי שהלילה אשכב איתך. כל לילה מחדש
בלי כל הכאב והבלבול והפחד והאשמה שמציפים אותי
גם קצת בלי כל האהבה הענקית שמטביעה אותי.
אני רוצה פשוט.
*****
לפני כמה שבועות נסעתי ליד חוף בצת. השמים היו אפורים והמים כהים. היו רוחות, והייתי האדם היחיד שם בחוף. עצרתי להסתכל ואחרי כמה דקות ברחתי חזרה לרכב. זה היה מפחיד. כל הזעם והכוח העוצמתי הזה.
ואני מרגישה ככה עכשיו, כאילו אני לבד לבד מול הגלים הגבוהים הזועמים, יצור קטן מול כאוס אפוקליפטי. והגלים מאיימים עלי. על אחד כתוב "בנסיון לעבור לגור יחד את תהרסי את הקשר הזה". על השני "את לא בנויה לזוגיות". עוד גל אומר "את חרא של בת זוג. נמצאת שם רק כשטוב". גל אחר הוא גל של "כנראה שירד לך ממנו".
אני לבד. והגלים כועסים. ואין לי לאן לברוח.
אני רוצה פשוט. לעצום עיניים. לקבל את המגע שלך ברצון. לפתוח עיניים. לחייך.