לפני שנה. יום שישי, 10 בינואר 2025 בשעה 16:08
אני יושבת במקום הזה של הסושי ליד הבית,
והוא יושב שולחן לידינו.
המוזיקה מנגנת ממש בשקט ואני שומעת כל מילה שהוא אומר בטלפון.
"יאללה אח שלי, שיהיה בהצלחה.
בן זכר עוד השנה.
שילך לכם בקלות, בשמחה, שתזכה למצוות,
שתספר לנו בשורות טובות".
הדמעות מתחילות לעלות. איך שהוא לוחץ לי בול על הנקודה. איך היה מתאים לי שהוא יפנה את כל המילים האלה אליי.
אני מסיטה את הראש בדיסקרטיות לבחון אותו. באסה, הוא קטן. טוב, אז אני אעצום את העיניים כשאתכרבל בתוכו. אני אעצום את העיניים והוא יאסוף אותי אליו וילחש לי את כל המילים המלטפות הללו באוזן. הוא ילחש לי את כל האיחולים האופטימיים והברכות של המאמות המרוקאיות. אני אירגע, בנשימות עמוקות שלוות כאלו. הוא ימשיך להגיד את המילים האלו.
אני אתערסל בהן עד שאירדם.
*****
בכותרת: מה שאני רוצה להיות.