לפני שנה. 2 ביוני 2023 בשעה 17:08
כל הקטע של להסכים לחלוק חיים עם בן אנוש נוסף נועד לתת כוח.
עוצמה של שניים מול איתני החיים, מול החידלון, מול הייאוש, מול המשכנתא.
כה בודד הוא הלבד. ועצוב. והנפש כמהה לשותפות שתישא יחד את המשא הזה.
אז יוצאים לדייטים, ומתאהבים, ואפילו מעזים לקפוץ ראש לתוך חתונה.
אבל אז אני נכנעת לפיתוי של להישען אחורה, לעצום עיניים, להתמסר.
וזו טעות.
כשחוגגת יומולדת אבל בוכה בלילה ברצפת חדר האמבטיה, כשאני נסערת כבר שלושה ימים ממשהו שנודע לי אבל אני לא חולקת איתו, כשהוא פתאום יוצא מהכלים בצורה שלא הכרתי - ואז שותק אל תוך עצמו יום שלם.
הבדידות מכה בי.
ואני לבד בתוך היחד הזה.
ואני כועסת על עצמי.
I should have known better
ובינתיים כל מה שיש זו אשליה של יחד.
