*השנייה בה אני מתעוררת לפניו, והוא, כמו מרגיש את העיניים שלי עליו, ניעור מיד, העיניים הגדולות המדברות שלו מתמגנטות אליי והוא מחייך אלי חיוך ענק ענק.
*התאווה בה הוא צולל אל בין רגליי והופך לי את הקרביים.
*האופן בו הוא מביא אותי לשיא פעם ועוד פעם. הוא חשב שגמרתי איתו אבל לא גמרתי. אומרת לו את זה אחרי שהתגלגל מעליי לכרבול, והוא מיד קופץ וחוזר לתת עבודה.
*איך שאכפת לו מה הבת שלי חושבת עליו. הוא פאקינג שאל פעמיים.
*הדמעות... הו, הדמעות. כשגמרתי איתו בשיחת הטלפון, כששמענו מוזיקה חסידית בליל שבת לפני השינה, כשגמרתי איתו סימולטנית באחד הסבבים. הן פשוט נשפכות והוא מחבק חזק חזק ואומר את כל המילים הנכונות.
*הוא טורף לי את הפנים בנשיקות ופתאום לא אכפת לי מהמייקאפ או מהאודם או מהמיצים של שנינו בהם התפלשנו בחייתיות.
*כשהזמין במסעדה גם סלט אפילו שלא ביקשתי, כי זכר שאני אוהבת ירקות.
*כשיש לו תשובה חכמה לכל חשש ודאגה שלי.
*כשהוא משתף שלא רוצה לחלוק בי עם אחרים למרות שהגדרת הקשר היא כזו. הוא רוצה שאם נפתח זה יהיה מתוך קשר חזק וממקום בריא.
*אני שורטת את הגב החזק הענק שלו כשהוא בתוכי מעליי וכל מה שיוצא לי מהפה זה "אני רוצה להיות שלך"
*הוא שם בפלאפון את השיר הכי רומנטי בעולם כשאני מתלבשת מולו.
*הוא בא מולי אחרי ששיחק כדורסל, עם תיק על הגב. תיק שמסמל שהוא נשאר לישון אצלי. אני פתאום מבינה שבלי להתכוון עלה לי חיוך ענק על הפרצוף. לעזאזל הפאסון.
הוא נמצא בכל הפרטים הקטנים.
כי בפרטים הגדולים זה קצת אחרת. אנחנו מכירים רק שבוע. באים ממשפחות כל כך שונות. ובכלל? עתיד זו כבר מילה גסה אצלי. אולי אנחנו פשוט טעונים באהבה ומלבישים אותה על הדמות שציירנו לעצמנו? ומה אם כמו שזה נדלק מהר זה ייגמר מהר? אולי לאט לאט ניחשף לחסרונות וכבר לא נרצה זה בזו? אולי אני ארצה להתחתן והוא לא? אולי הוא ירצה ילדים ואני לא? ומה אם לא יכיל את מצבי הרוח שלי? אולי אנחנו מזייפים קירבה כי כל כך התגעגענו לנפש תאומה? בכל שנייה של שקט בשיחה, בכל מחשבה רציונלית יותר, בכל היזכרות במציאות של זוגות סביבי, אני אחוזת בעתה.
***
כשההרצאה הופכת מעיקה אני נכנסת לתמונה עם הנשיקה שהוא שלח לי. הוא כל כך יפה. אני נותנת לחיוך מטופש לעלות על פניי. שיזדיין העולם. יש לנו רק את היום.
גבר שלי, מחר בבוקר כשתקרא את זה נציין שבוע להיכרות שלנו. כן, זה מצחיק ומפחיד ומלחיץ ומדהים, אבל גם אם זה ייגמר - יישארו לנו המילים הללו לזיכרון.