קיבלתי אותך לחיי כשרק התחלתי להצטרך. עוד לא התייאשתי מעולם הדייטינג, עוד לא הסרחתי מנואשות, וכבר מצאתי את האביר שלי.
כנראה שכשהתלמיד מוכן המורה אכן מגיע.
והמהירות בה זה קרה יכולה גם לתעתע, לגרום לי להרגיש שזה קל וברור ומובן מאיליו, כי לפעמים בעל הנס לא מכיר בניסו. או בעלת הנס. אני רוצה לאסוף את כל הרגשות והרגעים וההתפעלות והלב שעולה על גדותיו, ולזקק לי את זה לבושם שאענוד על הצוואר קרוב קרוב ויזכיר לי תמיד כמה אני ברת מזל.
באחת המגירות הסודיות שלי תחוב מכתב שכתבתי לי לעתיד. כתבתי אותו לפני עשר שנים, כשסבלתי מאד בנישואים אומללים. כולם הזהירו אותי שאתחרט על הצעד הזה, אז כתבתי לי כמה אני אומללה, כדי לא לשכוח. כדי להבין למה עשיתי את זה. הזכרתי לעצמי העתידית כמה רע היה לי כדי שלא אתחרט על הצעד של פירוק הבית.
אני מרגישה רצון לכתוב מכתב דומה לאני העתידית, האוהבת והבטוחה, שתנוח על זרי הדפנה. להזכיר לי כמה מאושרת וברת מזל אני. כמה אני מעריכה ומוקירה את הפלא הזה שנכנס לי לחיים.
לזכור, איך אני גאה בך כשמתבוננת מהצד בגבר שלי הרהוט והחכם מתנסח ברהיטות על כל נושא בעולם, משתמש במושגים של גדולים ומתמצא במגוון כה רחב של תחומי עניין.
כמה אני מאושרת להתפנק ולתת לך להאכיל אותי, ללהטט במטבח את הקסם שלך ולאכול לך מהידיים.
איך אני מאבדת את עצמי בין זרועותיך במיטה, כשאתה נוגע, ויורד לי בתאוותנות, ומזיין אותי כמעט לאובדן הכרה, ומשפריץ אותי בטירוף, ותמיד מפתיע אותי בשיאים שאני מגיעה אליהם.
איך אני מרגישה בטוחה להיות אני האמיתית איתך, בלי תחפושת ובלי פוליטיקלי קורקט, לדעת שאתה אוהב גם את הפאקים שלי.
איך אני שמחה לראות אותך עטוף במשפחה המשוגעת שלך, שאוהבת ומכילה הכל, שתומכת בחום ונושאת אותך על כפיים. גאוות המשפחה שכמוך.
איך אני אוהבת לראות אותך עם הבת שלך, מפנק ודואג ומלמד ומחבק, ולקנא בה בצחוק קנאה טובה ושמחה כזו כשאתה שולח לי סלפי בו היא נרדמה מכורבלת עליך.
איך אני מתפעמת כל פעם מחדש כשאני נשברת מולך כשנחה עליי הרוח הרעה, ואתה יודע לאסוף אותי, להרגיע בדברי טעם ולהזכיר לי את האור.
איך אתה זורם איתי לכל יציאה בכל סגנון, איך אנחנו נהנים לאכול ולשיר ולרקוד ולגעת ולצחוק יחד.
איך כיף לנו למתוח עוד ועוד את השעות שלפני השינה בצחוקים עם אלכוהול ועישונים ושיחות חולין.
איך הסשן הראשון שלנו, בשבוע שעבר, היה מדהים, ואיך בכלל לא התפלאתי שהוא היה כזה, כי ידעתי שאתה האדם הראוי להוביל אותי במסע גופני ונפשי כזה, בו אני מתמסרת לשולט שאוסף ביד אומן כל מילימטר התמסרות שלי ושוזר אותו ליצירת קירבה ושיגעון מדהימה מאין כמוה.
איך אני מתמלאת הודיה בכל פעם שאני נוכחת באינטליגנציה הרגשית שלך שלא נופלת מזו הכללית. גאונות משולבת ומושלמת כזו.
איך הלב שלי מתיישב בנחת במקום והשלווה עוטפת אותי כשבסיומו של עוד יום סוער אני מצטרפת אליך למיטה, מניחה את הראש שלי על החזה הרחב שלך ונאספת בין זרועותיך הגדולות, מסניפה את הריח שלך שמרגיע אותי כמו סם.
אני יודעת שאנחנו רק בהתחלה של מסע קסום. שאלתי אותך קודם, כשהרמנו כוס לכבוד התאריך, איך אתה מסכם את החודשיים הראשונים שלנו יחד. שאלתי זאת בקלות, בלי לפחד מכך שאני רומזת שאלו רק חודשיים ראשונים, בלי להלחיץ את עצמי מכך שאני רואה ורוצה עתיד איתך. בלי להילחץ מזה שדיברנו קודם על להביא כלב אם נגור יחד.
אני שמה את הלב שלי בין המילים שאני כותבת לך ויודעת שעדיין, הן מחווירות מול המילים היפות שלך, לכן אני משתמשת בכותרת במילים של המשורר האהוב עליך, זה שכתב את השיר הכי יפה בשפה העברית, ומצהירה: מזל. שיש. אותך.