היא

כמהת-יער - מדוע? דווקא כשהתחלתי לעקוב.

מעונב ומכופתר​(נשלט) - אני לא באמת טיפוס של רשתות חברתיות. כותב בלינקדאין כי צריך. ויותר מאז המהפכה המשטרית. אבל לא באמת יש זמן. כתבתי כאן כדי לא לכתוב לה. וקצת גם כי יש בי התחושה המגלומנית הזו שאני יודע לכתוב ויש לי מה לומר.
אבל למי באמת יש זמן?
וגם כמה שאכתוב יותר, יותר אחשוף מידע שיגדיל בתורו את הסיכוי שאם מישהו שמכיר אותי יקרא, יוכל להבין במי ובמה מדובר.

אבל זו לא הבטחה. אולי אשרבט דבר מה פה או שם.

Into​(נשלטת) - הייתי מתרגמת לכמיהה משולבת געגוע, אולי היכספות?

מעונב ומכופתר​(נשלט) - זה משעשע. אינני דובר פורטוגזית ואני תוהה לגבי הדרך שבה ניתן להעביר את המסר והתחושה של מילה שהיא ייחודית לשפה. כשקראתי עליה הרגשתי שאני מבין בדיוק את משמעותה בשל התחושה שמעוררת בי הבוסה נובה.
היא נוסכת תוגה ענוגה חבוקת יופי, מין ייאוש מתוק אך לא אופטימי.
כיסופים אולי... אבל בשפה שלנו אצלי לפחות המילה נחטפה לקונוטציה לאומית טריטוריאלית. זה רק אצלי? דווקא הכמיהה עצמה הכי קרובה לי.
ואולי פשוט כל ביטויי האושר בשפות השונות דומים זה לזה בעוד שביטויי העצב עצובים כל אחד ברדכו? ראה למשל גם ה weltschmerz הגרמני המובהק.

מעונב ומכופתר​(נשלט) - או ה blues באנגלית. ושימי לב גם למשקל המוזיקלי המובהק של כל מילה כזו.

Jinj{י} - לא, אתה צודק. אין מילה בעברית לעצב המתוק הזה. זו המילה האהובה עלי