נזכור את כל מה שנתתם בשבילנו, את כל הסבל והכאב שכאבתם עבורנו ועבור חזונכם שהורשתם לנו. נזכור את מיליוני הנרצחים, בצורות האכזרית ביותר שידע האדם, נזכור את זעקות המיליונים שראו את יקיריהם נרצחים למולם, את קברי האחים, את המוות הנוראי מרעב ואת התופת הנוראית הזו, שאיש לעולם לא יוכל להסביר במילים.
נזכור כי בלב האדם תמיד טמונה לה אפילה שיוצרת ומזינה שנאת חינם. נזכור זאת, ובל נשכח, כי אנחנו כאן כדי ליצור עולם יפה יותר, אוהב יותר ודואג יותר. יש מספיק סבל וכאב, מספיק חולי ומלחמות, מספיק צער ויגון. תפקידנו בחיינו על אדמה זו הוא לתת קונטרה לטבע האנושי ולהראות שאפשר גם אחרת: שאפשר לאהוב ולכבד את הזולת, שאפשר לחייך, שאפשר להרגיש, שאפשר ליצור ושהכי חשוב, תמיד אפשר לאהוב בלב שלם, בלי כל סיבה. רק לאהוב.
לא נשכח, ולא נסלח.
המורשת שלנו היא ביצירת העולם הזה שאנחנו רוצים לחיות בו, בהפיכתו לעולם טוב ויפה יותר, בהחלפת הרע בטוב. המורשת שלנו היא אהבה ולא שנאה, שלום ולא מלחמה.
לעולם לא נסלח, ולעולם נזכור כי גם כשחרב מונחת על ראשינו, אסור לנו לעולם לאבד צלם אנוש ולתת לרוע לנצח. אנחנו תמיד צריכים לזכור את אלו שלא כאן, שסבלו סבל בל יתואר ורק פיללו בליבם וחלמו על היום הזה שבו יוכלו לומר בגאון:"מדינת היהודים, 'ארץ ישראל'".
שתמיד נזכור לאהוב, ושנלמד איך את הרוע לשכוח.
לעולם לא נסלח, רק נתפתח ונתחזק מזה.
אני מרכין ראש ביראת כבוד ומודה לכם על התמודדותכם עם דברים שלעולם לא אוכל לדמיין, שלעולם לא ארצה לדמיין, ושלעולם לא ארצה לראות. אני מודה לכם ומצטער על הסבל הנוראי שסבלתם, ומקווה שכמוני, אנשים רבים ככל האפשר ילמדו מכך לקח וימצאו את פיסת האור באפילה שהם כל כך כמהים לה.
את החופש, והזכות לאהוב.
את החופש ליצור מציאות אחרת.
גילוי נאות: אני מזרחי, ואין לי קרובי משפחה שנספו בשואה, ועם זאת, אין לי יכולת אפילו לתאר כמה היום הזה כואב לי, וכמה הוא מלמד אותי על הצורך לבנות עולם בטוח ואוהב יותר כדי שדברים כאלה לא יישנו.
אם כל אחד יתרום ולו מעט אור ושמחה מעצמו לעולם הזה, דברים יראו אחרת בעולם הזה.
תודה רבה לכם, גיבורים.
