אז מה זה לחיות עם פוסט טראומה?
דמיינו את הדבר שיכול למנוע מכם שינה. להטריף אתכם לדעת. זה יכול להיות שעון שמתקתק בחדר, נביחה של כלב או גוף תאורה כלשהו שמפיץ אור טורדני שחודר מבעד לעפעפיים ואין אפשרות להיפטר ממנו.
וכעת שערו בנפשכם שהמטרד הזה שמסוגל למנוע מכם שינה כך מלווה אתכם 24/7. כל דקה מהיום, כל שניה, הוא מלווה אתכם כמו צל, בוהה בכם ואין לאן לברוח מנוכחותו. הוא פשוט שם תמיד, אורב לכם ומגיח ברגעים שלא ציפיתם לו ומצליח להפוך אתכם מאנשים נורמליים ומתפקדים בצורה סבירה למדי למפלצות או סתם לגושי בשר מייבבים.
במשך שנתיים חשבתי שאם אנסה להילחם במטרד האפל שלי הוא ייעלם מתישהו. ובשנה האחרונה למדתי שהוא כבר לעולם לא ייעלם. אצטרך ללמוד לחיות איתו כמו עם גידול סרטני שלא ניתן להסרה. בעיקר לנסות ולמנוע ממנו מלגדול כי להיעלם הוא כבר לא ייעלם. רק אני והגידול הממאיר שחי ובועט לי בנשמה.