דברים ששמרתי בפנים

ארבע שעות בשבוע, במשך חודשים ארוכים אני "מבלה" על ספת הפסיכואנליטיקאית שלי.
יש אזורים שלמים בנפש שלי שכאילו מופו ותוייגו.
ואני, אני עושה לעצמי את כל הניתוחים האפשריים
ומסבירה לעצמי את כל הסיבות שבשלהן אני מרגישה את הכמיהה הזו, לכאב.

אז כן, אני מודעת.
אני יודעת מאיפה זה בא, ולמה.
אבל אני לא יודעת, מה לעזאזל לעשות,
כדי להפסיק לרצות את הכאב הזה.

משהו בתמונה הזאת, בפאזל שהוא הנפש שלי
כאילו לא מצליח להסתדר.
תמיד חסר שם חלק, או משהו מתחבר לא נכון
ואני נותרת חסרת מרגוע, ונפשי חצויה.

ויש לי את האיש הכי מבין בעולם
ויש לי את המטפלת הכי מוצלחת
ויש לי עסק שעולה ופורח
ויש לי רצון, חזק ובלתי מתפשר, לכאב.