לפני 18 שנים. 16 באוגוסט 2005 בשעה 18:58
לפעמים נורא בא לי לשנוא. אבל קשה לי. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני יותר מדי מוצאת הצדקות ותירוצים עבור אחרים ואת כל הכעסים מפנה כלפי עצמי. זה נכון, אני חושבת. אבל לפעמים, נראה שאולי יותר קל להסתכל ככה על העולם, עם הבנה וללא שנאה.
היום פנה אלי דום שהכרתי פעם. איש שלא עוצר במילת ביטחון. אין לו גבולות והוא לא מכבד גבולות של אחרים. יותר מזה אני לא ארחיב, אבל יש לי לכאורה את כל הסיבות לשנוא אותו, ואני לא מצליחה. אני כולי מלאת הבנה ורחמים.
אני עסוקה בלתת אינטרפטציות אוהדות לאחרים, ולפעמים נראה לי שאותי אני שוכחת. איתי יותר קשה לי להיות "מבינה". לעצמי יותר קשה לי לוותר.
אח"כ הכל מצטבר בפנים ואז אני רוצה לכאוב או להכאיב. 😒
