צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים ששמרתי בפנים

פעם המילים היו באות להן כמו מעצמן, הייתי כותבת, באותה פשטות כמו שאני נושמת.
היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.
לפני 18 שנים. 18 באוקטובר 2005 בשעה 14:02

הרבה זמן לא כתבתי כאן, לא כתבתי בכלל.
לא היה לי כל צורך, היה לי אותך.
עכשיו אני שוב סוערת מבפנים.
עכשיו לך יש דממה, קיבלת את השקט שלך בחזרה.

כואב לי.
פעם נוספת בזמן קצר כל כך, אני נפרדת מאדם אהוב.
אבל אני לא בוכה עכשיו, אתה יודע,
את כל הדמעות שפכתי כשעוד היינו ביחד,
ועכשיו נגמר.
אולי גם אני מתחילה לצמח עור קשה, כמו העור שלך.

הכאב נסבל.
הוא לא משתק אותי מבפנים
זה כאב שממריץ אותי לפעול
זה כאב שדוחף אותי לעשייה
עכשיו אני הולכת להיוולד מחדש, מתוך הכאב הזה.
עכשיו אני מתחזקת,
יש לי תקווה.

אני מחבקת אותך חיבוק אמיץ, מהמקום שלי.
אני אוהבת אותך. אתה איש יפה באמת.

מולטידימיונר​(שולט) - מלאך
לא שכחתי איך לחבק אותך ברגעים קשים של כאב.
אני כאן, לא הלכתי לשום מקום.
שובי לקבל את חיבוקיי כי חבר אני.
וחברים מחבקים!!!
לפני 18 שנים
Yosefus​(שולט) - ברוכה השבה, ושתהיה לך התחדשות יצירתית וחופשית (ולכן לצערי אני לא יכול להוסיף "קלה ונעימה").
לפני 18 שנים
noya - יפה שלי,
אמנם מתוך הכאב שלי, מחבקת אותך חזק
מנשקת בלי סוף
}{
לפני 18 שנים
Yosefus​(שולט) - נויה'לה, באמת לאן נעלמת ?
לפני 18 שנים
זיקית - אני אוהבת אותך, אישה יפה ואמיצה.
}{
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י