לפני 19 שנים. 18 באוקטובר 2005 בשעה 14:02
הרבה זמן לא כתבתי כאן, לא כתבתי בכלל.
לא היה לי כל צורך, היה לי אותך.
עכשיו אני שוב סוערת מבפנים.
עכשיו לך יש דממה, קיבלת את השקט שלך בחזרה.
כואב לי.
פעם נוספת בזמן קצר כל כך, אני נפרדת מאדם אהוב.
אבל אני לא בוכה עכשיו, אתה יודע,
את כל הדמעות שפכתי כשעוד היינו ביחד,
ועכשיו נגמר.
אולי גם אני מתחילה לצמח עור קשה, כמו העור שלך.
הכאב נסבל.
הוא לא משתק אותי מבפנים
זה כאב שממריץ אותי לפעול
זה כאב שדוחף אותי לעשייה
עכשיו אני הולכת להיוולד מחדש, מתוך הכאב הזה.
עכשיו אני מתחזקת,
יש לי תקווה.
אני מחבקת אותך חיבוק אמיץ, מהמקום שלי.
אני אוהבת אותך. אתה איש יפה באמת.