שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים ששמרתי בפנים

פעם המילים היו באות להן כמו מעצמן, הייתי כותבת, באותה פשטות כמו שאני נושמת.
היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.
לפני 18 שנים. 9 בנובמבר 2005 בשעה 16:22

תמיד היא שכחה וכל שנה הופתעה מחדש ולרגעים לא הבינה על מה ולמה, אבל הוא מעולם לא שכח.
כבר אי אילו שנים, שב-9 בכל נובמבר, בלי ברכה, בלי שם או רמז, הוא שולח לה סיגליות בזר קשור בסרט...
כמו בשיר הרומנטי ההוא, כך באגדה שחיו בה פעם.
זה תמיד חייך אותה, תמיד היא חשבה לעצמה שיש לה הכי הרבה מזל בעולם.

ב-9 לנובמבר הזה, הוא לא שלח והיא לא קיבלה.

שנף​(נשלטת) - לא סיגליות. ולא סרט. אבל יהיו פרחים אחרים. או דברים אחרים. והם יגיעו. היא תקבל. לא ממנו. יש לה הכי הרבה מזל בעולם..כי היא היא. מיוחדת כל כך. נדירה.
לפני 18 שנים
מולטידימיונר​(שולט) - לא ניתן להשוות לחיבוק מחבר אמיתי ובכל זאת שולח
לפני 18 שנים
Yosefus​(שולט) - על ייחודיותה של הגברת אין עוררין, הבעיה היא שאיזו אלפקה אחת קפצה לה בראש וחטפה את המילה "מיוחדת".
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י