צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים ששמרתי בפנים

פעם המילים היו באות להן כמו מעצמן, הייתי כותבת, באותה פשטות כמו שאני נושמת.
היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.
לפני 19 שנים. 22 במאי 2005 בשעה 14:41

כמה שהייתי רוצה,
להפסיק לעשות רק מה שצריך,
לקחת תיק על הגב,
ולנסוע מכאן,
עם כרטיס בכיוון אחד...

כמה שהייתי רוצה שוב,
להרגיש את החופש הזה,
זורם בעורקים,
את האויר שחודר לריאות קצת אחרת,
את המקצב האיטי.

כמה שאני רוצה לעצמי,
את האושר הזה,
של השקיעה, של הזריחה,
במקומות חדשים
עם אנשים מופלאים.

וכמה קרוב שזה נראה היום, יותר מאי פעם....

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) - מרחק של נגיעה.
מרחק של רצון.
מרחק של תעוזה.

מרחק של הקשבה לצו הלב.............

אהבתי.
מחבקת.
לפני 19 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - תודה יקירתי...
אביא לך משם בקבוק עם אויר מיוחד...
לפני 19 שנים
ס ו ר ר ת​(נשלטת) - עוד עוד עוד עוד
תעשי את זה בשבילך, ורק בשבילך

אוהבת אותך :)
לפני 19 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - תודה אישה מופלאה... גם את תקבלי בקבוק עם אוויר אחר... :-)
לפני 19 שנים
ס ו ר ר ת​(נשלטת) - את מותק!
לפני 19 שנים
Yosefus​(שולט) - סליחה אם אני קצת פסימי, אבל לכי על זה בגדול ובענק.
למה פסימי ? חכי שתתחתני ויהיו ילדים...
אז בינתים, כאמור, בגדול ובענק
לפני 19 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - אני נשואה חמוד...
שכחת את הבלוג האומלל על בעלי...
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י