אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים ששמרתי בפנים

פעם המילים היו באות להן כמו מעצמן, הייתי כותבת, באותה פשטות כמו שאני נושמת.
היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.
לפני 18 שנים. 28 במאי 2005 בשעה 18:48

לפעמים אני כמהה לכאב.
כאב אמיתי. חד. קורע.
לא כזה שמקבלים מדום אהוב ואוהב.

כאב לא מתפשר, שלא יודע גבולות.
כאב ששובר והורס,
כזה שמשקף את הכאב הפנימי שלי.
גם שם אין מילת ביטחון.

זרה מוכרת - חמד

שם אין מילת ביטחון
שם יש כאב
וחדות
ואפילה שיש בנו

אבל שם אין לך אפילו אותך
שתשמור עלייך
שתהיה שם עבורך

מאחלת לך רק לרצות...
לא יותר
לא מעבר

חיבוק
לפני 18 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - תודה. אני לא הולכת לשם,
לא שוב.
אלו רק מחשבות.
היום אני בשביל עצמי.
לפני 18 שנים
מולטידימיונר​(שולט) - הכאב כל כך שם, כל כך נראה לעין בלתי מזויינת, הכאב שבמילה הכתובה, בחוסר הקלות, כבר לא נקרא לזה התנסחות או התבטאות, הכאב הזה צורב, מתיש, בלתי נסבל, לא כאב אהוב, אולי כאב מורגל, ריטואל?

.....היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.....
לפני 18 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - הפוסט הזה מוקדש לך, מולטי. תודה ששאלת את השאלה הנכונה...
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י