לפני 18 שנים. 2 ביוני 2005 בשעה 21:31
"צריכה קצת חופש, קצת לבד..."
שיחה קצרה אחרי כל כך הרבה שיחות ארוכות
תיק קטן. הרבה, הרבה כאב...
אני יושבת על שפת המדרכה, ליד הים.
נקודת שבירה. לא יודעת מה לעשות עכשיו. ללכת או להישאר.
מרימה את הנייד ולוחצת על החיוג המהיר.
"מה קרה?" הוא שואל ואני נחנקת.
"אמרתי לו שאני צריכה קצת חופש, קצת לבד...
עכשיו אני כאן, ליד הים...לא יודעת מה לעשות..."
"בואי" הוא אומר לי. "אני לא יודעת", אני עונה.
"תישארי שם, אני כבר מגיע".
אני מחכה.
עשר דק' אחר כך, חריקת גלגלים וגבר מבוגר יוצא מתוך הרכב.
הוא מתיישב לידי על שפת הכביש, מחבק אותי ומלטף לי את השיער.
"בואי הביתה ילדה", הוא אומר לי.
אני בוכה.
אבא שלי.
אחרי כל כך הרבה שנים, אני בבית.
