יש ימים כאלו, שמתחילים ומסתיימים בשחור, לאחרונה זה קורא לי הרבה. נדירים יותר הם, לעומת זאת, הימים שמתחילים בשחור ומסתיימים בלבן. כשזה קורה, זה הכי נפלא שיש, הכי לא צפוי, הכי מרגש.
בימים כאלו, אני מאוהבת בחיים.
היום שלי התחיל בשש בבוקר, בבגדים שלי, שהם כמעט תמיד שחורים, בתוך מצב רוח נורא, פחד איום ועצבות בלתי נסבלת. מסוג הימים שאין לי מושג איך אצליח לעבור.
כל הפגישות שנקבעו לי היום היו עם נשים. תמיד יש מתח באוויר כשמדובר בנשים. אני מסתכלת על הלו"ז ויש לי מועקה בלב.
אני נכנסת לפגישה בלבוש השחור שלי והייאוש שעוטף אותי, ופתאום אני רואה אותה.
אישה בלבן. זקופה, גבוהה, גאה. היא מחייכת אלי חיוך קטן. אני מתאהבת.
היא מנכ"לית מצליחה של חברה גדולה והיא לבושה כולה בלבן ושקוף ולא איכפת לה בכלל, אין לה מה להסתיר. היא שקטה כל כך, רגועה. אני מחייכת אליה.
פגישה קצרה, נעימה, הרבה חיוכים. היא מעוניינת במוצר. סגרתי עיסקה.
אני יוצאת משם וחוזר לי האוויר. פתאום אני נזכרת שאני בהרצליה, העיר שאני הכי אוהבת (לכל אחד יש את הפאקים שלו), פתאום אני שמה לב שיש לי עוד המון זמן עד לפגישה הבאה.
אם תיקחו ממני (או אם אני אקח מעצמי...) את הסמים והסקס והבידיסמ, ותורידו משמעותית את כמות האלכוהול, כל מה שיוותר לי זה שופינג. שמה אני באמת מ-ל-כ-ה. אין עלי בשופינג, לא במחירים, לא באיכויות ובעיקר לא בכמויות. כשאני נכנסת לזה, זה עד הסוף, טירוף אמיתי, ואני כבר בדרך לקניון...
3 זוגות סנדלים, חצאית (קצרה...קצרה... אז מה אם אני לא בת 16, אני כוסית בת 26), 4 חולצות, 2 גופיות. הדבר היחידי שעוצר את הטירוף הוא הפגישה הבאה. היא מוצלחת. זה מין יום כזה...
טלפון מצלצל, אני סוגרת שני פרוייקטים בשיחה אחת. הראש עובד. כאשת כספים בהוויתי, אני מחשבת את ההכנסות, ההוצאות והרווח שנשאר לי, כאישה בהווייתי, אני מחליטה להמשיך לבזבז... הפגישה הנוספת התבטלה, מושלם. עוד אספיק לעצור בדרך להשלים את הקניות...
אני עוצרת בדרך, בחנות קטנה שאני אוהבת וקונה שם שימלה. לבנה, שקופה. אני לובשת אותה.
נוסעת למשרד ומפזרת חיוכים לכל הכיוונים. אף אחד לא מבין מה עובר עלי. עכשיו הם כבר בטוחים שהתחרפנתי סופית. לגמרי לא איכפת לי מה חושבים. אני חופשיה ומאושרת, העסק שלי פורח ואני איתו.
יום שמתחיל בשחור ונגמר בלבן. נפלא.
לפני 18 שנים. 9 ביוני 2005 בשעה 15:44
