לפני 18 שנים. 16 ביוני 2005 בשעה 9:17
זה מתחיל להשמע כמו תקליט שרוט
או סיפור בהמשכים.
"עלילות דני בעיר הגדולה"
מבטיחה לעצמי פרק ג' אופטימי יותר 😄
דברים ששמרתי בפנים
פעם המילים היו באות להן כמו מעצמן, הייתי כותבת, באותה פשטות כמו שאני נושמת.היום, קשה לי לכתוב.
לפעמים גם הנשימה קשה.
דניאל_דר(נשלטת)
-
לפעמים פשוט יודעים שמשהו נכון, ואז למרות הפחד צריך ללכת על זה...
תחזיקי לי אצבעות יקירתי...
תחזיקי לי אצבעות יקירתי...
לפני 18 שנים
מולטידימיונר(שולט)
-
יודע כמה זה קשה
תהיי חזקה, יש פה המון חברים שיחבקו אותך כשצריך
יש לך את כל הכוחות ואת כל הנתונים לפרק ג חדש אנחנו פה איתך
תהיי חזקה, יש פה המון חברים שיחבקו אותך כשצריך
יש לך את כל הכוחות ואת כל הנתונים לפרק ג חדש אנחנו פה איתך
לפני 18 שנים
נמש
-
מתוקית -
בהצלחה בכל דרך שתבחרי לפסוע בה.
מקווה שאת שלמה עם עצמך.
מחזקת אותך.
מחבקת חזק חזק.
*** את יודעת אייך למצוא אותי במידה ותרצי (אני פה בשבילך)***
בהצלחה בכל דרך שתבחרי לפסוע בה.
מקווה שאת שלמה עם עצמך.
מחזקת אותך.
מחבקת חזק חזק.
*** את יודעת אייך למצוא אותי במידה ותרצי (אני פה בשבילך)***
לפני 18 שנים
Isurus(שולט)
-
אף אחד לא מבטיח לנו דרך קלה
גם אם אנחנו יודעים את הדרך.
מביט בך מרחוק
מתגעגע
יודע שאת יודעת לאן את פוסעת
יודע שתגיעי.
אם היית שמחה כל הדרך משם
אולי בסופה היה מגיע הצער...?
גם אם אנחנו יודעים את הדרך.
מביט בך מרחוק
מתגעגע
יודע שאת יודעת לאן את פוסעת
יודע שתגיעי.
אם היית שמחה כל הדרך משם
אולי בסופה היה מגיע הצער...?
לפני 18 שנים