דברים ששמרתי בפנים

תכתבי. תכתבי כאילו החיים שלך תלויים בזה. במידה מסויימת זה באמת כך.
תכתבי בלי להיכנע לעצמך, בלי לוותר. תכתבי כדי להוציא הכל החוצה ולהשאיר את עצמך נקייה.

אני כותבת. כמו תמיד זה כדור ההרגעה שלי, והחמצן. להבין את עצמי. לסדר את המחשבות, להוציא הכל החוצה.
אח"כ אני אוכל לחזור לעבוד, להשקיע שוב את כולי בתוך היצירה, לבנות דברים חדשים, לרקום חלומות...

אני חושבת.
חושבת על מערכת הלחצים שאני נמצאת בה. לא רוצה להשתמש במילה קושי. החלטתי שאני יכולה להכל וכך יהיה. לא קשה לי. אבל יש לחצים מכל הכיוונים. אני אעמוד בהם. אני חייבת לעצמי את זה.

חושבת על הבעל שלי שמתקשה להשלים עם הפרידה, כואב לו לוותר עלי, עלינו. הוא מנסה להילחם ומסרב להבין שלא נותר על מה.
חושבת על ההורים שלי שכל כך רוצים, כמו תמיד, לעשות את הכי טוב בשבילי, כמו תמיד, הם עושים בדיוק הפוך.
חושבת על כמה התרחקתי מהחברים שלי, תוהה מי מהם נשאר לי, מי יישאר, אחרי שהרחקתי את כולם, תוהה מי יבוא במקומם
חושבת על איש אחד מקסים...חושבת על מה הוא חושב...

מחפשת דירה, כל היום בטלפונים, רוצה מקום משל עצמי, חייבת את חלקת האלוהים הקטנה שלי. שלי.
שתראה כמו שאני רוצה, שאני אראה בה כמו שאני רוצה. לבנות את עצמי מחדש, להוציא את כל מה שהוצנע כל כך טוב כל השנים. להיות. אני.

חושבת על להסתובב בעולם הזה בידיעה שאני חופשיה להיות מי שאני. הרגשה מדהימה. שנים לא הרגשתי אותה, אולי מעולם לא. חופשיה.

איש אחד, איש נפלא באמת אמר לי:
"אין בעולם דבר רך, גמיש ורפוי מהמים
גם במתקפה על היציב והנוקשה אין יעיל מהמים כולם יודעים זאת."
"אם תדעי לנשום אויר ולהיות כמו מים דבר לא יעמוד בדרכך."
אני נושמת.
עכשיו אני לומדת על רכות וגמישות, על להרפות.