אישה יפה אחת אמרה לי, ששלוש נקודות מעידות על מחשבה לא גמורה. היא אף פעם לא כותבת מחשבות לא גמורות. אני מנסה שלא, אבל נראה שהרבה מהמחשבות שלי הן כאלו...
להסתכל רק על הטוב. הרע במילא שם, תמיד יהיה משהו. אבל הטוב... צריך לדעת לאסוף אותו, לחפון אותו, ולהוקיר. הטוב חמקמק הרבה יותר מהרע, מהקושי. אבל הוא שם לא פחות, אם רק יודעים איך לקחת.
יש הפתעות טובות לפעמים. אני מלקטת אותן.
הולכת לאכול ארוחת ערב עם אחי. האח "הגדול" שלי. זה מוזר כי גדלנו כמו תאומים. יש הפרש של שנה ביננו, ואם מנחשים, תמיד אומרים שאני הגדולה. אבל פתאום הוא, על כל 190 הסנטימטרים שלו אוספים אותי לחיבוק ענק והוא אומר לי, את בכל זאת אחותי הקטנה, את יודעת. תני לי לעזור לך קצת, להקל...
פעם ראשונה בשש השנים האחרונות שזה אני והוא. תזה ואנטי תזה שכמותינו. אף פעם לא ממש הסתדרנו. עכשיו אנחנו יושבים ומדברים ופתאום גם השוני ביננו, נראה כל כך דומה.
אחותי הגדולה מתקשרת. היא מצאה לי דירה. 2 חדרים ליד הים. כמו שרציתי וזה מצחיק נורא, כי אני מצאתי דירה שמתאימה לה בדיוק, גדולה כמו שהיא מחפשת, באותו רחוב של הדירה שהיא מצאה לי. לפעמים זה נראה כאילו יש איזו יד מכוונת.
ומחר סוף שבוע ושמש וים... כמו שאני אוהבת.
ויש כאן אנשים מקסימים שפשוט טוב לי להיות קרובה אליהם.
וחוץ מזה יש הבלחות מרעננות של טוב וקסם זהוב באוויר...
לפני 18 שנים. 30 ביוני 2005 בשעה 20:31
