פעם הייתה לי סבלנות לשיחות עומק ארוכות טרם פגישה.
אודה ואתוודה - אין לי יותר. החזרה על אותן שאלות, משפטים, מילים מוכרות מרגישה לי חלולה, ממוחזרת, מלאכותית.
אז היו שיחות, קצרות יותר או או ארוכות, אבל תמיד ברור, שמהרגע שהסקרנות האינטלקטואלית פוגשת את החרמנות הקונספטואלית, מפגש הוא היעד אליו חותרים למגע שני הצדדים.
במפגש הראשון יתקיים ראיון.
הנשלטת תעמוד במרכז, האור עליה, ואני אחוג סביבה.
לאט או מהר בגדיה יושלו ממנה, וכל סנטימטר בה יבחן על ידי המבט, המגע בידיים או בקיין.
יציבה. טיפוח גוף. הגיינה כללית. מראה, צלקות, קעקועים, רטיבות בין הרגליים, שיניים וציפורניים כל אלה נבדקים בראיון. על חלקם ינתנו ריג'קטים תוך כדי. ואת תחשבי לך בראש - איך הוא מעז לתת לי הערות - גם אני יכולה לתת לו הר של הערות.
אז זהו - שאין פה שוויון. מתסכל הא...
אבל זה רק פני השטח.
העניין האמיתי בראיון הוא איך את מגיבה לו.
יש את אלו שהעניין יראה להן מיותר. הן כבר רוצות לקפוץ למיטה ושאתן להן בראש. חבל על כל רגע של "משחקים".
יש את אלו, שהמבוכה תשטוף את כל הוויתן. המבוכה מהמעמד, מהסיטואציה , וכמובן המבוכה מכך שזה כל כך מחרמן אותן
ויש את הסוג השלישי, שעומדת לה זקופה. נינוחה, בטוחה בעצמה וברצונותיה. לא נותנת למה שקורה סביבה לערער את הבטחון העצמי.
כולן נפלאות. כולן מחרמנות בדרכן.
אבל היופי הוא, שאחרי שהבנת את סוג הטיפוס שמולך, יש בידיים ידע עצום איך להתקדם. איך לכופף אותה למרות האדון, באופן שיתרום לשני הצדדים.
לפעמים מוסיף לראיון גם שאלות, מהסוג שאני שואל מועמדים לעבודה אצלי - מה הצדדים הטובים בך? מה החולשות שלך? איך היית מתארת את מידת יכולת שיתוף הפעולה שלך עם אחרות? איך התכוננת לראיון? אלרגית לזרע בעין? האם תוכלי לתאר בעייה שנתקלת בה בעבר עם שולט? (ברברת יתר איננה תשובה טובה).
השלב הבא הוא שלב הבדיקה הגופנית/סדיסטית. כוכבית קטנה כאן - לרוב זה השלב שהראיון כבר גולש לו לתוך סשן בלי גבול ברור בין השניים.