סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

sweetest perfection

לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 16:13

אני חושבת שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה אולי איזה 5-6 פעמים.
אני רוצה להגיד, רוצה להוציא החוצה. אבל אין לי מושג באיזה מילים לבחור.
השבועות האחרונים היו כל כך אינטנסיביים שאני כבר לא יודעת מתי אני בבית ומתי אני בעבודה. איזה יום היום. ומתי אני באמת אנוח?
נכון שהרבע הפולני שלי צועק שאני אנוח כבר בקבר אבל לא מתאים לי. זה רחוק לאללה ... 50-60 שנה אני לא מחכה עכשיו.
המון דברים קורים לי. מבחוץ הם נורא חיוביים. גם קצת מבפנים אבל כנראה שאני לא יודעת להכיל אותם, או שאולי לא מספיקה.
עברתי לחיות בהילוך חמישי בירידה ובלי בלמים. הכל חולף כל כך מהר. הכל קורה כל כך מהר. ואפילו אין לי זמן לעצור ולהסתכל על הנוף.

זה בכלל לא מה שרציתי לכתוב אבל די. זה מה שיצא.

לפני 14 שנים. 10 בפברואר 2010 בשעה 9:17

משימת מציאת שותף חדש הסתיימה בהצלחה.
סידרתי את הבית, הבאתי עוזרת שתנקה אותו, ניהלתי רשימת שותפים פוטנציאלים והם החלו להגיע בזה אחר זה.

אני לא אוהבת להזמין את כולם לאותה השעה כי זה נראה לי כמו מכרז מזעזע ואני לא יכולה באמת להכיר אותם. החלטתי לקבוע עם כל אחד שעה מדוייקת ולהקציה לכל אחד חצי שעה להרשים ולהתרשם.

הראשון שהגיע ילד חמוד בן 25 יפה להחריד, פתחתי את הדלת ונמסתי. יש משהו בילדים של היום שעושה לי את זה בטירוף.
הוא חייך אלי הציג את עצמו ושתי נשיקות על הלחי. אני כבר מדמיינת את ההזמנות לחתונה.... הראיתי לו את הבית הוא התלהב בטירוף והודיע שהוא מעוניין.

השני שהגיע גבר בן 30 נראה כמו בן 45 שאחרי הרושם של הבחור לפניו קצת קשה לומר שהייתי אובייקטיבית. נכון שהוא יותר יציב כלכלית ואין סכנה לרומן בדירה אבל משהו שם לא זרם לי טוב. כמובן שגם הוא התאהב בדירה אבל התחושת בטן שלי עדיין הייתה נעולה על הראשון.

השלישית שהגיעה סטודנטית לעיצוב שישר חשבה איך להפוך לי את הסידור של הסלון. חצופה. שנה שלמה אני דואגת שהסלון יראה כאילו לא עשיתי בו כלום והיא ישר חושבת לעשות משהו. אני לא מעריכה יוזמות שכאלה. היא גם הייתה מוכנה לעבור לגור כאן בעוד שעה אבל היא נפסלה. ובכלל לא בגלל שהיא כוסית !

הרביעי שהגיע קצת הלחיץ אותי. גבר בן 38 שמחפש לגור עם שותפה .. משהו הסריח לי. לא נראה לי הגיוני שבחור שאומר שמרוויח טוב ויכול להרשות לעצמו לגור לבד בוחר לגור עם שותפה מטעמי חיסכון למשכנתא ביום מן הימים. ראיתי את הסרט של השותף הראשון שלי בדירה הקודמת רץ נורא מהר מול עיניי ופסלתי אותו על הסף.

כשנגמר מצעד "שותף נולד" וכולם הלכו ישבתי וחשבתי עם עצמי. אני הרי צריכה לגור איתם ... אני אלך על הילד. מה רע לפתוח את הבוקר ולראות פסל יווני שכמותו הולך עם מגבת (או שלא אני לא מכריחה) למקלחת ?
התקשרתי לבשר לו שהוא הזוכה במצעד השותפים והוא נורא שמח. קבענו תאריך לחתימת חוזה, התחברנו בפייסבוק וכמובן שניגשתי לחפור לו שם בתמונות. עושה רושם שהוא בליין אבל יש לו חברים שנראים לא פחות טוב ממנו. אחת התמונות שם כבשה אותי. תמונה רק של הפנים, ממש מקרוב. העיניים היו עיניים כנות. אמיתיות. זה חתם לי את ההחלטה שעשיתי. אני מרוצה.

אם אני אעלם לכם מהמסיבות החל מחודש הבא תבינו שיש מסיבה הרבה יותר שווה אצלי בבית. ולא ! אתם לא מוזמנים !

לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 10:35

כל כך הרבה זמן לא כתבתי.... אפילו לא שמתי לב.
מה שכן מישהו תפס איזה יום כנראה וישב לי בבלוג וחפר בו יופי.

קיבלתי קידום בעבודה. זה היה בערך לפני חודש לכן זה מסביר למה לא ממש היה לי זמן לכתוב כאן.
החזה בדירה נגמר עוד חודש ואני בדילמות עם עצמי.
האם להשאר בדירה שאני כל כך אוהבת או לעבור. השותפה החליטה שהיא עוזבת אבל לי לא ממש יש חשק זמן או כח להתחיל לחפש דירה אחרת, לארוז, לעבור, לפרק ארגזים ולטפל בכל הבירוקרטיות הקשורות למעבר דירה.
מצד שני לא ממש פירסמתי את החדר שמתפנה בדירה. בקיצור, הזמן עובר ואני טומנת ראשי בחול בתקווה שזה יסתדר מעצמו.
יש לי דברים יותר חשובים להתעסק איתם כרגע. מי שרוצה לעזור מוזמן. מי שמחפש דירה מגניבה יותר ממוזמן.
זהו לבנתיים אין לי יותר מדי זמן לפרט ממש או לכתוב בלוג משעשע. יש כאלה שעושים זאת טוב ממני.

שיהיה לכולם שבוע נפלא.

לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2009 בשעה 11:20

אני לא מבינה את התופעה הזו. היא קיימת כאן כבר 3 שנים וכולם סוגדים לה בצורה לא מובנת.
יש מצב שזה מפחד, לדעתי הרוב זה מפחד, בטוח יש כאלה שבאמת אוהבים אותה. (לא ברור לי למה). יש כאלה שאומרים שיש לה לב טוב. אני בכלל לא בטוחה שיש לה לב.
איך שהיא מגיעה ישר כולם נאלמים דום. מחכים למוצא פיה לראות באיזה מצב רוח היא נמצאת. אם במצב רוח טוב כולם סביבה. אם במצב רוח פחות טוב שומרים קצת מרחק.
העיקר לא להסתבך איתה.
לא משנה כמה סיפורים יש על עלילותיה הנוראיות, החוסר רגישות המכוונת, החיפוש אחר תשומת לב לרוב לא חיובית בעליל. ועדיין לא דיברתי על הריח.
אני בטוחה שעוד יבוא היום ונשמע בדיוק את האמת עליה. ומה היא מחפשת אצלנו. לי זה לא ברור.
מה שבטוח זה שאני הצלחתי להתרחק ממנה ולמזלי זה קרה ממש מזמן, מאז זה עושה לי רק טוב.

כמה טוב לבחור את חבריי בפינצטה. ממליצה בחום לכולם.

לפני 14 שנים. 10 בדצמבר 2009 בשעה 16:42

נשבעתי לעצמי שאני לא אהיה מאלה ששמים שירים בבלוג.
אבל מר בחור אתמול הזכיר לי את השיר הזה אתמול ונתקפתי בנוסטלגיה נעימה.

לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 12:54

מה שהיה שם אתמול בלילה ....
אוי היה כל כך טוב.
אוירה, אנשים, מוזיקה, אנרגיות
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

טיש את אלופה הייתה מסיבה מצויינת !!! כן ירבו!

*רק שבאתי לאוטו גיליתי שמישהו גנב לי את הווישרים.... מי גונב ווישרים ?

לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 1:17

וואי איזו התרגשות ....
הפמדום היום !!!!!

יאללה באלגן

לפני 14 שנים. 23 בנובמבר 2009 בשעה 17:58

אני חוזרת עכשיו מסשן מנטאלי קשה ביותר...
אין דברים כאלה. כן, כן, עגיל השולטת הרעה והאכזרית (יש לי מוניטין לשמור עליו) עברה סשן.
לא רק מנטאלי אלא גם מחטים. (את זה לא אהבתי אבל מי שואל אותי)
הדום המטורף הזה פשוט גרם לי לשבת בשקט ולא לזוז. לעשות כל מה שהוא אומר, לספוג את הכאב שהוא מעניק לי
ולחכות לפגישה הבאה בכיליון עיניים.
מי שרוצה לבקר ולראות את השבר כלי שהוא עשה ממני מוזמן.




*הדברים נכתבו תחת השפעה של כדורים נגד כאבים. עגיל מעכלת ביקור אצל רופא שיניים.

לפני 15 שנים. 29 באוקטובר 2009 בשעה 8:08

יוווו איזה כייף להתעורר לריח נקי כזה של גשם ...

גשם ששוטף את הרחוב (ובדרך גם את האוטו שלי שממש התחנן לזה כבר).

מנקה את האויר....

שיט האמפרי רוץ מהר להוריד את הכביסה !!!

לפני 15 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 23:27

אם יש משהו שאני שונאת זה שמגרד בגב ואי אפשר להגיע לנקודה הזו.
כאילו בכוונה זה מגרד בדיוק בשטח המת של פרישת הידיים שלי. בדיוק ב2 ס"מ שלא ימין ולא שמאל מגיעות לשם.
סעמ'ק




אני מתחילה לחפש משהו לגרד איתו או איזה פינה של קיר.

וואי זה יכול להוציא מהדעת העניין הזה.