הסופ"ש האחרון היה נפלא.
חזרתי הבייתה אחרי מי יודע כמה זמן . יש לי לחץ מטורף בלימודים אז החלטתי לבוא הבייתה ולנוח קצת.
איזה לנוח ואיזה נעליים. התרוצצתי יותר מבדרך כלל. אבל התרוצצויות טובות כמובן.
בחמישי בלונדי ואני הגענו למסיבה בצפון. מסיבה אינטימית, קטנה וכל כך מוצלחת ...
מקום מעולה, מוזיקה טובה, אנשים מדהימים וחדר קטן ופרטי אחד בצד שאחרי שגילינו אותו עלה חיוך זדוני על פניי...
תפסתי את הבלונדי שלי וזזנו הצידה. סשן קצרצר והמצב רוח בשמיים.
רגע אחד מתוך הסשן לא יישכח לעולם. בלונדי שלי עומד מולי בג'ינס וללא חולצה. שם ידיים מאחורי הראש ופתאום כמו בסרטים שיש מן התגלות אלוהית כזאת ושומעים כינורות ברקע, ראיתי את הילד שלי באור כל כך שונה. פתאום הוא היה יותר יפה מתמיד, לא יודעת איך להסביר את זה אבל מי שהבין הבין.
לאור המסיבה בצפון שכל כך נהנינו בה החלטנו גם להגיע למסיבה של הFאמיליה. בהחלט החלטה נבונה. כולם בלבן, כולם זוהרים באולטרה, כל כך הרבה אנשים שלא ראינו כל כך הרבה זמן, מוזיקה טובה, חדרים פרטיים, ממש טוב.
מצאנו חדר פרטי אחד (טוב לא כל כך פרטי כי היו חלונות) והתחלנו להשתעשע.
מי שלא יודע בלונדי נורא רגיש לדיגדוגים וכבר מלא זמן שאני מבטיחה לו סשן דיגדוגים. בשישי האחרון זה התקיים. התחלתי לדגדג אותו וברוב חוצפתו הוא החזיר לי. מה שגרם למן קרב היאבקות קטן שמשום מה הביא לנו המון קהל שחלק ממנו אף נתן הוראות (ראבק אם אתם מציצים לפחות אל תפריעו). לא משנה מה בלונדי יגיד לכם - אני ניצחתי.
אוף הוא נורא חזק שהוא לא קשור.
פתאום אחרי מנוחה קלה אני רואה ראש מבצבץ לי מאחד החלונות - מולטידימיונר היה שם. שאלי אותו אם יש לו קצת ציוד בשבילי כי הגעתי בלי כלום. הלך הבחור וחזר עם תיק לתפארת מדינת ישראל. היו שם איזה 9 שוטים. כולם מעשה ידיו להתפאר. אני לא אתחיל לפרט כאן על כולם כי הם היו משגעים, גם למראה וגם לתחושה, אבל שניים מהם כבשו את ליבי. שניהם בעלי 34 זנבות, האחד מעור והשני מזמש, ידיות מעץ. כל כח נוח להחזיק אותם אז פשוט התחלתי להשתמש בהם במלוא המרץ.
עד היום בלונדי עדיין מסומן מהם. דבר חיובי כמובן. מולטי תודה היה נפלא. כן ירבו.
אז זה היה הסופ"ש שלי. קצת קצר אבל בהחלט מספק.
שיהיה לנו שבוע נפלא.
לפני 18 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 8:35
