טוב היום בהחלט היה יום הזוי לחלוטין.
הכל התחיל שהשעון המעורר צילצל לי בשעה 8 לפנות בוקר והחליט שאני צריכה לקום. תכל'ס הוא צודק אני אמרתי לו להעיר אותי בשעה המוזרה הזו.
אז קמתי, התקלחתי, התלבשתי, התבשמתי ויצאתי לכיוון העיר הגדולה (ת"א כמובן). כצפוי פיספסתי את האוטובוס ברבע דקה ונאלצתי להמתין בתחנה המרכזית בבאר שבע 20 דקות שלמות עם אלפי חיילים (מצב שלא חייב להיות כל כך גרוע רק חבל שהיה נורא חם והסירחון בהתאם). מי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת לנסוע באוטובוסים, לא נהנית מהחוויה הזו ומשתדלת להמנע ממנה מתי שניתן. אבל מה לעשות הנסיבות הכריחו אותי אז עליתי לאוטובוס והתישבתי בכיסא של המעבר (כדי שלא ישבו לידי) ומיד עשיתי עצמי ישנה (כדי שלא ישבו לידי). 20 שניות אחרי שהאוטובוס יצא את שערי העיר אני שמה לב שיש אדם אחד באוטובוס שכנראה נורא נהנה מהנסיעה. הוא נרדם כנראה (באמת, לא כמוני) ונחר כאילו אין אף אחד סביבו. עכשיו, אין דבר שמצחיק אותי בעולם הזה יותר מנחירות. בילדותי נהגתי לשבת ליד הדלת של החדר של הוריי והייתי נקרעת מצחוק במסדרון. בכל מקרה בשלב מסויים לא הצלחתי לעצור את הצחוק ששמרתי בפנים והתחלתי לצחוק גם מבחוץ, מה שגרם לזוג החיילים מאחוריי להצטרף לצחוקייה ולאוטובוס שלם גם כן. במבט אחורנית גיליתי שהנוחר הוא לא אחר מאשר דוס שמן וענק שישב 3 ספסלים מאחוריי ולא הפסיק לנחור עד אשר הגענו לת"א. משום מה הוא לא הבין למה כולם מסתכלים עליו שהוא ירד מהאוטובוס וצוחקים בטירוף.
לאחר חוויית האוטובוס הזו יצאתי לעיסוקיי בהחלטה שאת הדרך חזרה אני בשום פנים ואופן לא עושה באוטובוס והפעם אבדוק את שירותיה של רכבת ישראל.
בסוף היום הגעתי לרכבת , שמחתי שהיא ריקה ואני לא צריכה לעשות עצמי ישנה ומצאתי לי מקום נחמד לשבת. התמקמתי וניסיתי להרדם אחרי יום ארוך ומתיש אך כנראה שהילדה מאחורי החליטה שאני לא אשן היום. היתה שם ילדה בת 4 בערך עם סבתא שלה שלא הפסיקה לשאול שאלות מעצבנות (כנראה זהו גיל ה"למה"?) "סבתא איפה המסילה?", "סבתא מתי נגיע?", "סבתא יו תראי יש פה מטוס, איך הוא לא נופל?" וכדומה ... אני לא אצטט את הכל כי היא שאלה המון. אז כמובן שגם הפעם לא נרדמתי וסף העצבים רק הלך ועלה.
אחרי יום ארוך ומתיש הגעתי הבייתה וגיליתי שאין מים למקלחת ! הלך המפסק של הדוד. התקשרתי לבעל הדירה ואחרי שהוא אמר שאין לו זמן עכשיו ושהוא יבדוק אולי הוא יטפל בזה שבוע הבא הודעתי לו שאין בעיה ואני פשוט אבוא להתקלח אצלו. אין צורך לציין שאחרי שעה כבר היה לי מפסק חדש 😄
עכשיו, אני אחרי מקלחת טובה, רגועה מהיום ההזוי הזה באתי לשפוך כאן את הכל.
שלא יהיו עוד ימים כאלה . מיציתי.
ערב טוב לכולם.
לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 19:19