בזמן האחרון, לאור העובדה שהתדרדרתי להיות שיפחה סוג ז (ולא במובן הטוב של המילה…), יצא לי לתהות אם סטטוס שיפחה זה עניין של טיימינג (מעבר למבנה אישיותי והעדפות מיניות). כי איך אפשר להסביר את זה שעד לפני חצי שנה (?) הייתי שיפחה מושלמת והיום אני לא ראויה לתואר ולמעמד??יכול להיות שאם היינו מכירים היום, זה בכלל לא היה קורה בנינו, כי אין לי זמן ופניות שנדרשים מהתפקיד התובעני הזה לעיתים קרובות? ואתה לא היית ככ נדלק ממני כי לא הייתי ככ זמינה וככ כנועה וצייתנית? האם זה מה שחיבר בנינו אז ואולי בגלל שזה נשחק אתה שומע את פעמוני הפרידה מהדהדים ברקע? יכול להיות שעומס מטורף בעבודה הרג את יכולות השיפחה שבי? (אפשר לתבוע על זה תביעת נזיקין בעבודה?) או אולי מלכתחילה לא ממש נועדתי לזה וזה היה משיעמום? אני באמת רוצה, אני באמת מתכוונת, אבל בזמן האחרון לפעמים זה ככ קשה עד בלתי אפשרי עם כל שאר ה׳חיים׳ מסביב… אני תוהה עד כמה אתה מבין את השינוי הנסיבתי הזה ואם אתה מצליח להכיל אותו (למרות שחלקית אני יודעת כבר את התשובה).
אז מה אתה אומר אדוני, זמננו עבר?
