בעת שמפנה מקום למשיכתי לעולם הנוכחי נעה ברכבת הרים מוטרפת, חשה שהיא מקולקלת / מתקלקלת , ממתינה בשקיקה לעצירתה אך התרחיש המיוחל אינו מתרחש ...
נעה מטושטשת בין הזריחה לשקיעה, בין הנזירה לזונה, בין הילדה לאשה, בין השליטה למסירה( שלי את עצמי) , מיסודות הטוהר והיושרה, כמעט דתייה, הישר למערות האנרכיה, לבת אדם קדמון פראית וראשונית נבלעת לתככי דיסונסס קלישאתי...
בניסיונות כבירים אך כושלים לנהל ולרסן את ילדת הפרא פנימה והחוצה, היא בולעת מאיימת ובלתי אפשרית...
חיה ומתפתלת בתוך כס השופט של עצמי, סוקרת ערכים, היסטוריה וחוטי החברה שבנו את אישיותי לצד מיניותי שנוגדת את חוקתי
מתעקשת לגרות בתוקפנות מתוחכמת את הרעב, חוקרת יצרים מבין דיאלוגים מרתקים כנים ואינטימיים אודות הדבר עצמו, במחשבה אינפנטילית שלא יחדור את עורי אך חודר היישר את מיניותי ...כמו מכירה לראשונה את הקיים שלא ידעתי את נוכחותו...
בעוד נורמת חוקת מדינתי מתקשה לאפשר מרחב לארכיאולוגית הבדסמ ... מבינה ששלוותי תימצא elsewhere
הזמן אינו עושה את שלו והעוצמות של המחשבות נותרות, נוטפות מאצבעותיי שזה עתה יצאו במיומנות נשית מתוכי -
ורק בעת שמרפה לרגע יקר , מרחפת באינטימיות המופלאה של עצמי, שמה לב ...עד כמה יפה שם עמוק בפנים ולמרות שלא רואה דבר- חשה את החום המשתנה, הרוך המתפתל זועק אך מבויש מתענג ואז נח, פועם בעוצמה כלב ליבו של היקום לתוך כל נימי הנפש המושתקת וללא המילים שיהרסו.
החושים מחודדים כשל חיה, הריח משכר, הטעם חד ולא דומה לאחר וגם בעת שדבר לא נטעם, כמו חוט חשמל דרך עורי מזמזם את אלוהי הטוב שרק הטבע יודע לייצר...
לשבריר שנייה הגוף מתפרק ומתרפק מתחבר ומזמר, הכל מתרחש בהגזמה כסם שטרם נספג במלואו- ורק אז אני בשקט מופתי, רגועה מתמלאת קבלה, השלמה, תובנה, בהירות וצלילות וכיד הקוסם הכל נכנס למקומו —
ואז זה קורה ואני פשוט אשה , אשה שקטה, אשה שלמה, אשה יפה, אשה שרק רוצה להיות...את האשה שהיא...
