התחלה חדשה

אני חולה על האופנוע שלי!
הוא תמיד היה סוג של פסיכולוג ,סוג תרפיה עבורי, כל פעם שהרגשתי עצוב , מתוסכל, כועס או לא רגוע היית עולה עליו ,נותן קצת גז ומשאיר את הכל מאחור. זה תמיד עבד קצת עצוב קצת גז עצוב יותר אז עוד קצת גז והכל עובר, והיום שוב קם והראש לא במקום מכריח את עצמי לצאת מהמיטה ולצאת מהבית אבל ממש לא רוצה.
מכנס קצר גופיה כפפות שהן לא באמת כפפות ומתחיל לרכב מחכה שישתחרר שתתנדף ההרגשה הזאת וכלום לא קורה....
150 כרגע לא יותר אסור לי אני לא ממש חד כרגע אבל חייב שיעבור, 180, 240 ועדיין כלום מת בפנים כלום לא משתחחר!! 260 290 ואפילו הלב לא מחסיר חצי פעימה.
ממשיך להתגרות יותר ויותר לא כי אני רוצה למות להפך רק בגלל שאני רוצה לחיות
פעם הכי קרוב למוות גרם לי להרגיש הכי חי שאפשר, היום זה לא עבד לי