מה שהיה ביננו

פעם כשהייתי בת 6 הלכתי מהבית.

חיכתי בחוץ מלא זמן שיהיה חושך וקר ולילה, רציתי שיחפשו אותי אבל אפחד לא חיפש.

בסוף חזרתי הביתה ואמא ישבה על הספה ותקנה מכנסיים ואפילו לא שמה לב שנכנסתי.

והבנתי שאין גבולות.

ומאז הייתי הולכת שעות לפעמים נוסעת באוטובוסים משוטטת וחוזרת.

ונכנסת למיטה מלוכלכלת.

ילדה קטנה בלי גבולות.

רק ביום חמישי יום המקלחות השבועי אם הייתי מאחרת היו שמים לב, אז בימים האלו לא הלכתי כי אם יש כבר גבול קטן נתליתי בו בתשוקה.

היום פתאום יש לי גבולות,

הוא לא מרשה לי לחזור אחרי 11 בלילה.

ולא לאכול שטויות.

ולא לזלזל בגוף שלי

ואני נתלית בגבולות האלה בתשוקה ענקית וברעב בלתי מוסבר.

ילדה קטנה שרק רוצה ללמוד איך לגדול בביטחון.

ולהיות המבוגר האחראי.