דוב(ר) ההרמון

אני יושב בחדר אפוף עשן.
מצידו השני של השולחן העגול, גבירתי. 
היא שואפת מהסגיריה ונראית מודאגת. 
אנחנו משחקים פוקר. 
אחרי שהפסדתי כמעט את כל הזיטונים, בזיטון האחרון הצלחתי לנצח והנה עכשיו עומדת לצידי ערימה נאה של זיטונים. 
יש לי  straight flush ואני מחייך. 
אני שם את כל הזיטונים שלי על היד, בטוח בנצחוני.
והיא משווה ומוסיפה עוד כמות נכבדת, כמות נכבדת מאלו שיש לה.
"אבל, אין לי עוד" אני אומר והיא מחייכת, לוקחת שאיפה נוספת ואומרת "אז תתפשט " . 
אני יודע שזו הדרך שלה לנצח אותי, שהיא רוצה שאוותר, היא מבלפת זה ברור. 
בעבר היא בילפה וניצחה אותי כך. 
לא הפעם. 
אני מתפשט, מניח  את הבגדים על השולחן ומציג לראווה את הקלפים שלי.
עכשיו היא נראית ממש מודאגת, "יפה מאוד, דובון" היא אומרת "כל הכבוד, חשבתי שאצליח לנצח אותך, לא חשבתי שיש לך כזו יד" 
אני מחייך, שולח ידי לכיוון הבגדים והיא עוצרת אותי "עוד לא סיימתי דובון" היא אומרת. 
ומתחילה להניח את הקלפים על השולחן. 
והקלפים יפים כמעט כמו הידיים שלה ובכל קלף מחדש אני מבין לאן זה מגיע.
מבין שהיא הובילה אותי למקום בו ארגיש נוח, רק בשביל להנחית עלי את המהלומה.

רויאל פלאש על השולחן ואני מובס ונטול כל. 
"הייתי יכולה לנצח אותך כבר כשנשארת עם הזיטון האחרון שלך, אבל לא היה כיף. 
עכשיו תאסוף עבורי את הזיטונים שלי והבגדים ובוא אחרי" היא אומרת מועכת את הסיגריה למאפרה ונעמדת. 
אני אוסף את כל הזיטונים שלה מסדר אותם בקופסא, והולך אחריה. ערום. 
אני, בגדיי לשעבר והזיטנים, שלה. 
בחיים שמעבר לפנזטיה אין סיכוי שאשחק פוקר, אני שקוף מידי.
בטח שלא מול גבירתי.
אבל, ביחסים שלנו, אותם גבירתי מובילה, היא משחקת לא אחת עם הקלפים שיש לה. 
לפעמים תפזר ריחות משכרים שיגרמי לי, הרעב והצמא, לאבד את האינסטינקט הבסיסי שלי כנשלט.
היא יודעת בדיוק מתי אני מרגיש בטוח ולא מוגן, על מנת לשלוף את הקלף המנצח. 
זו ששולחת אותי אחריה, ערום, מובס, שלה. 
והיא תמיד עושה זאת בסטייל ועם יד יפה מאוד. 
Royal flash.