שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני שנתיים. 13 באוגוסט 2021 בשעה 7:41

הזוי לי קצת לראות דברים מפעם. נתקלתי בתמונה עדכנית של חברה שהייתה אחת מהבסט שלי עד לפני כשנתיים, תחילת הצבא. המון השתנה מאז. היא עם רסטות צבועות בבלונד, בגדים זרוקים ומליון שרשראות. גם אז הייתה כזו, קצת פחות קיצוני. חברה אחרת התחילה ונשארה עם הוויד, הדיכאון קצת השתלט עליה והיא אחרת משהכרתי. את השינוי הזה עוד ראיתי בסוף הקשר שלנו. אני מסתכלת על החברים שהיו ושעכשיו, אני חושבת שגם אני התבגרתי ובחרתי נכון. אני אוהבת את החברים הנוכחיים שלי, יש לי את הטובים ביותר. גם לישנים עדיין מקום פנוי בחיי, אבל בכללי, לא יוצא לי ליזום דברים לאחרונה. עד עכשיו הייתי בתקופה של עצמי, של לבד, של פריחה. אני בנקודה שהפריחה מתרחשת ואני אותה אותה במקביל לחברים שלי, לחיים הקודמים שלי. שהם עדיין החיים שלי עכשיו. אני רוצה את מפגשי הקרקס שוב, רוצה לפגוש יותר את החברים הקיימים, לפחות אחת לחודש את החברים הרחוקים, זה משהו שאני צריכה לחזק, להחליט שאני הולכת עליו. מניחה שמעבר לרצון, נמאס לי לספר על פעם. אני רוצה שיחזור להיות ההווה שלי. כל הדברים המטורפים שעשיתי בתל אביב, שעשיתי בכללי.לילות ארוכים, יום אחרי יום, ברים, מסיבות קרקס, דייטים הזויים, חוויות מטורפות. אני הבן אדם שתמיד במרכז העניינים. איפה שהוא, התבגרתי וזה דעך, הקורונה, הכל השפיע. נמאס לי להסביר את זה לאחרים. אני בוחרת ליצור חיים חדשים. שהם לא רק אני עם עצמי, הם גם עם אנשים טובים שילוו אותי בדרך. קצת יותר. קצת יותר חצוף. יותר נועז. יותר מטורף. יותר פאן. 
ואם חיפשתם קשר לבידיאסם-

the power is in MY hands

 

קצת תמונות שהעלתי לכאן פעם (כי לי הכל נמחק..)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י