יצאתי לטיול עם הכלב בשבת בצהריים,
השמש קופחת מאחורי על הכתפיים.
הוא עוצר לרחרח ולהשתין על כל עץ רענן,
ואני מייחל לסיים ולחזור להתעפץ תחת המזגן.
לפתע הכלב נדרך בלי שום סיבה הגיונית,
ואני מסיק כי בטח נחבאת לה חתולה חמודה תחת שיח או מכונית.
אוחז קצר את הרצועה,
שחלילה לא יפגע בשום יצור או חיה.
אך לא הייתה שם כל חתולה,
רק בחורה שהגיחה מעבר לפינה עם כלבה.
הכלבים מרחרחים ומשחקים,
ואנו מחליפים ביננו חיוכים.
בזמן שאנו נזהרים שלא להיקשר מרצועותיהם הארוכות,
מצליח לבחון אותה כעת בפרוטרוט.
היא לא יפה במיוחד גם לא ממש צעירה,
אך להיות מטופחת בהחלט מקפידה.
מבנה גופה מעט מלא לפי טעמי,
שערה ארוך ופזור מתבדר ברוח מולי.
מאופרת בקפידה לובשת חולצה לבנה,
שלמרות צבעה לא חושפת את שמסתירה.
ניתן רק להבין שלנ"ל כבודה מכובדת,
שחזיה רחבה עליהם מהודקת.
היא לא מפסיקה לחייך לעברי,
ואני ממשיך לשוטט עליה במבטי.
ואז תחת ביטנה השטוחה,
מתגלה לי ... הפתעה.
טייץ בצבע בז' שאורז את יריכיה,
הדוק על גופה ומדגיש את קפליה.
ולא שהיו לה צלוליטיס או קפלים מיותרים,
רק זוג שפתיים עבותים ומחייכים.
מהרהר לתומי אם בכך לא הבחינה כשיצאה מביתה,
שצורת איברה חשוף כאילו היא ממש עירומה.
אפילו מדגיש הוא את הצורה באופן כה ברור למראה,
שלו הייתה עירומה לא היה בולט כך באופן שכזה.
פתאום השמש כבר לא הטרידה,
ואת המזגן ממוחי בנקל השכיחה.
מביט פעם לעבר פניה המחוייכות,
ומייד מסיט מטה את עיניי לצמד שפתיה הברוכות.
מרייר מתאווה למראה עיניי,
וכבר מפנטז כיצד הייתי מטפל בו לו נפל לידיי.
הכלבה אותה מושכת והיא נגררת אחרי הרצועה,
וכל מה שאני חפץ זה רק לצפות בה שם בהנאה.
מסתבר שטיול עם כלב בצהרי היום,
הוא לא תמיד העונש הכי איום.
בייחוד כשזוכים לצפות בחיוך רחב וכפול - תרתי משמע,
מקווה לפגוש בה עם הטייץ ההדוק ...גם בסיבוב הבא!
