ראשון בספטמבר התחלה חדשה, חדשה באמת השנה.
כיתה א לגדול
גן חדש לקטן
כבר הייתי באסיפת הורים, כבר קניתי עוד ועוד ועוד ציוד, כבר עטפתי, כבר הכנו ילקוט, קנינו ספריה חדשה
הכנו את התלבושת לבוקר...
לקח לי שעות להרדם
שכבתי ובהיתי בתקרה, קמתי והסתכלתי עליהם ישנים כל אחד בתנוחה האהובה עליו וחזרתי למיטה
והסתובבתי מצד לצד וחשבתי על כל הלילות האחרים שלא נרדמתי בהם,
כל התחלה חדשה מדירה שינה מעיניי
בית ספר חדש, טיול לחו"ל, צבא, עבודה חדשה- איזה פחד
הלילה שלפני החתונה- איזו התרגשות
הלילות לפני שנולדו הילדים- איזה חוש שישי שמנע ממני לישון
אבל הלילה הזה, לפני כיתה א, לפני שהוא הופך רשמית לילד גדול, הלילה הזה היה הכי מרגש הכי מפחיד הכי בלתי נתפס
וקמנו בבוקר, חולצה לבנה עם סמל בית הספר, בדיקה שהכל מוכן בילקוט (בדיקה מספר 20 בערך)
ואני נלחמת בדמעות... בדרך לגן החדש
נלחמת בדמעות כשאני רואה את הגדול יושב ליד שולחן בית ספר עם עוד חבורת ילדים וכולם נראים קטנים כל כל
נלחמת בדמעות כשהמורה מדברת אליהם והוא מצביע...יודע את התשובה הילד החכם שלי
ואז יוצאים לטקס ומקבלים את ילדי כיתה א כל כך יפה
וזהו...הדמעות זולגות ובעלי מבטיח שהכל יהיה בסדר ומחבק.
והוא צודק, אני יודעת
אבל בכל זאת...
לפני 12 שנים. 1 בספטמבר 2011 בשעה 8:19
