יומני מרלין

מחר אני הולכת לפסיכולוג שלי
נחמד לכתוב את זה
נחמד כי הפגישה איתו עוזרת
כי יש לי מקום להיות

אני נכנסת אליו
ובכל צעד שאני עושה
אני מרגישה את המסכות נושרות
ומי שמתיישבת על הספה זו אני
מרלין
לא מישהי מזויפת

אני חוששת ממחר
לחוצה ומפחדת
מחר אמורה להיות הפגישה האחרונה שלנו ביחד
רק אני והוא
ואז זה יהפוך לטיפול זוגי
הוא לא יודע כלום על זה
חי בעולם אחר
מבעולם שאני חיה בו
ובקרוב זה ישתנה
ואז מה יהיה איתי?
אני צריכה לנצל טוב את הפגישה
לדבר עליי וגם לחפש כלים
שיעזרו לי לדבר איתו
ולהתחיל את התהליך הזה
אוף. למה זה כל כך קשה?
ומה אני אעשה כשאאבד את המקום הזה שלי
ושוב אחזור לזיוף
אני כל כך מזויפת
אני מנסה להזכיר לעצמי שזה בגלל המצב
שאני לא כזו
אבל אני כל הזמן משקרת
ואני לא מאמינה לעצמי
בסוף עוד אהפוך להיות הזיוף
ומי שאני באמת תהיה זיכרון רחוק